ערכים שרואים משם

ארנון לפיד

 

לגדעון אשל מצרעה היה חלום: לחיות בקומונה שיתופית אמריקאית * הוא הגשים אותו כשהוחלט בקיבוצו על מעבר לשכר דיפרנציאלי * ונסע לקומונת "טווין אוקס" (Twin Oaks) וירג'יניה, המיישמת את העקרונות "המשונים" שפעם גם אנחנו הכרנו לא רע (וגם את אלה שרק דיברנו עליהם)


קצת פרופורציות, חברים: אתם מתלוננים על רמת חיים נמוכה? שהדירות שלכם קטנות עליכם? שאתם עובדים קשה מדי? שהתקציב החודשי לא מספיק? אז בואו תשמעו איך חיים בקומונת ,Twin Oaks וירג'יניה, ארה"ב: שם בכל אחד משמונת בתי המגורים (המרופטים למראה) מתגוררים בין עשרה לעשרים חברים, כשלרשות כל אחד חדר בן 3 מטר וחצי על 2 מטר - מה שאתם שומעים - וכולם חולקים מטבחון, סלון, מקלחת ושירותים משותפים. נו? חכו: שבוע העבודה שלהם הוא בן 45 וחצי שעות(!) והתקציב החודשי - 65 דולר לחבר. עכשיו מה תגידו? ואתם יודעים מה? - הם מרוצים! תשאלו את גדעון אשל מצרעה. הוא היה שם שלושה שבועות בקיץ אשתקד. הוא יספר לכם.

 

חינוך לא משותף

 

אצל גדעון אשל (64), הנדסאי מחשוב ובקרה במקצועו, התעורר העניין בקומונות האמריקאיות בעקבות ספרו של פרופ' יעקב עובד (פלמחים), "מאתיים שנות קומונה בארצות הברית". הקריאה בספר הולידה אצלו "חלום קיבוצי" - לחוות חיים בקומונה אמריקאית - שהצטרף ל"חלום ציוני ישן" - לחוש פעם אחת געגועים מחו"ל לארץ. את שני החלומות הוא הגשים באחת, כשהוחלט בצרעה על מעבר לשכר דיפרנציאלי. "לא היה לי מה להציע נגד, להימנע אני לא אוהב, אז החלטתי שלפחות לא אהיה שותף להצבעה, שאהיה נוכח-נפקד, ובהחלטה של רגע קמתי ונסעתי".

 

הוא הגיע לשם באוגוסט, כשאל החום והלחות שהוא דווקא מכיר מהמולדת, נוספו גם גשמי מונסון מלווים ברוחות עזות - "חוויה מרשימה ודי מפחידה". את קומונת  Twin Oaksהקימה ב-1967 קבוצת צעירים רדיקליים, שביקשה לממש את חזון הקהילה הביהביוריסטית-אוטופית של הפסיכולוג סקינר (וגם כמה סיסמאות ותורות של הניו-אייג'). לימים ויתרה על העקרונות הביהביוריסטים, אך עודנה מיישמת בקנאות את העקרונות "המשונים", שפעם גם אנחנו הכרנו לא רע: השוויון, השיתוף, העבודה העצמית, וגם את אלה שרק דיברנו עליהם: שימור הסביבה, צריכה מינימאלית, ייצור עצמי, חיסכון באנרגיה, מחזור, אהבת אדם, הגינות, פתיחות לזולת, ועוד.

 

היום מונה הקהילה כ-85 מבוגרים, מגיל 18 עד 52, ו-15 ילדים ונערים. ברשותה שטח של 1,880 דונם, המספקים לה את רוב צרכיה: חלב (מרפת בת שמונה פרות), ביצים, בשר, ירקות ופירות. הכנסה צנועה נוספת תורמות תעשיות ביתיות, כמו קליעת ערסלי מקרמה (שנמצאת במשבר), ייצור טופו, גידול צמחי תבלין ושירותי אינדקס לספרים.

 

כמו אצלנו, גם שם סובלת האסיפה הכללית ממיעוט משתתפים. את ההחלטות על ניהול חיי היום-יום מקבלת מועצה המורכבת ממנהלי הענפים (שבימי ביקורו של אשל דנה במדיניות כלפי חיות המחמד בקומונה וכלפי ...נודיזם), וועדות שונות ממונות על יישומן.

 

ש: והחינוך משותף?

גדעון אשל: "הצד החינוכי בעייתי למדי. ב-1967 הם חיפשו מודל לטיפול ולחינוך ילדים, ואימצו את המודל שלנו. בנו בית ילדים בדיוק כמו בקיבוץ, ואפילו קראו לו 'דגניה', שהיה אמור לשמש ילדים עד גיל חמש. תחלופה גדולה של מטפלות, ודרישת ההורים לקבל אחריות מלאה על הילדים, הביאו ל'ריכוך' השיטה, עד שלבסוף בוטלה. היום יש בלגן. מסיבות כלכליות ואידיאולוגיות הם לא מעודדים לידות, ולכן יש שם ילד אחד על כל חמישה חברים. קיים נתק בין חברים-הורים לבין חברים שאינם הורים. הילדים עצמם מיטלטלים בין הורים שלא חיים יחד, או שהם ילדים של אימהות חד-הוריות או אבות חד-הוריים. מעט הילדים בגיל שלפני בית הספר צמודים לאחד ההורים בחדר-האוכל ובמקומות העבודה. במשך היום, שעתיים בבוקר ושעתיים אחרי הצוהריים, הם מטופלים בידי חברים, כדי לשחרר את ההורים. לא נדיר לראות ילדים נשרכים אחרי אמותיהם, ומדי פעם יונקים משדיהן, כשאלה ממשיכות בענייניהן. מבולבל עוד יותר מצב הילדים בגיל בית הספר. כל הורה מחליט לגבי צורת הלימוד של ילדו. ישנם שלומדים בבית, אחרים בבית ספר ציבורי או בבית ספר פתוח, במימון הקהילה. יש רק מעט נערים בגילאי תיכון וקולג', ובגלל קשיים כלכליים, הקהילה מתקשה לעזור להוריהם, ואלה ממורמרים על שאינם יכולים לסייע לילדיהם".

 

ש: והטיפול הרפואי?

"הקומונה מספקת רק את צורכי הבריאות הבסיסיים. בגלל מצבם הכלכלי, זכאים החברים לטיפול רפואי מסובסד על-ידי המדינה, במתקנים האזוריים, אבל חברים בעלי רכוש הרשום על שמם לא זכאים, לפי חוקי המדינה, לביטוח רפואי, מה שמהווה בעיה. צוות הבריאות הנבחר מנהל את כל נושאי הבריאות בקהילה. בסמכותו לאשר או לדחות טיפולים שאינם מסובסדים על-ידי המדינה, בכפוף למגבלות תקציב הבריאות של הקומונה. אין מרפאה, רופא או אחות, רק ציוד עזרה ראשונה מינימאלי. במקרי הצורך, מפנים חולים לבית החולים האוניברסיטאי של מדינת וירג'יניה, ובמקרי חירום, מזעיקים אמבולנס".

 

ש: מה בדבר רכוש פרטי? הכנסה מבחוץ?

"חבר שמצטרף לקהילה לא נדרש לשלם. הוא יכול להביא אתו ציוד אישי, אבל לא רכב או טלוויזיה, הנחשבת שם לגורם הרסני. רק לאחרונה, אגב, נוסף המחשב לרשימת הרכוש המותר, וחברים רבים מבלים בהורדת קבצים וסרטים. התרשמתי שהמחשב מכניס לקהילה רוחות חדשות, לא טובות. רווחים פרטיים ממניות, קרנות נאמנות, שכר דירה וכדומה - נכנסים לקופת הקהילה. זו, מצדה, מספקת לחברים את כל הצרכים הבסיסיים: מלבד טיפול רפואי, כאמור, גם אוכל, ביגוד, דיור וריהוט אלמנטארי. אפשר להביא אופניים, אבל מותר להשתמש בהם רק מחוץ לשטח הקומונה. העיקרון הוא לשמור על צניעות ולהימנע מהפגנת עושר, כדי למנוע קנאה. בתקציב האישי, שבזמן ביקורי עמד על 71 דולר לחודש, ולאחרונה שמעתי שירד ל-65 דולר ומותנה במילוי מכסת העבודה הנדרשת - חופשי החבר לעשות כרצונו, כמה שניתן כבר לעשות בסכום כזה. חבר שיוצר חוב גדול לתקופה ארוכה, נדרש לעשות הסכם החזרת חוב. אם אינו עומד בהסדר, מוציאים אותו לחברות על תנאי, ובמקרים קיצוניים מבטלים חברות".

 

ש: פיצויי עזיבה?

"50 דולר וערסל".

 

בית ספר לחיים

 

קומונת  ,Twin Oaksמספר גדעון אשל, רוחשת פעילות מכל הסוגים - חברתית, ספורטיבית ואמנותית: אסיפות, פגישות ייעוץ, דיונים, טקסים, חוגים, קבוצות תמיכה, מסיבות וריקודים, כדורעף, התעמלות, יוגה, סאונה, מדיטציות, שחייה באגם ובנהר, שייט בקאנו, החלקה על הקרח בחורף, שיטוט ביער, צפרות, משחקים, תיאטרון חובבים, מופעים, קונצרטים. יש גם ספרייה, תקליטייה וכלי נגינה לכל המעוניין. בקיצור - כסף אין, אבל יש הרבה מה לעשות, ו"המון דיבורים".

 

לפלורליזם הדתי אין גבולות: בין החברים ישנם יהודים (חלקם היו מתנדבים בקיבוצים, ונושאים אתם זיכרונות טובים), נוצרים, בודהיסטים, אתיאיסטים, אגנוסטיים, וגם פגאנים, וכולם שוקדים על פולחניהם וטקסיהם באין מפריע. הפתיחות מתבטאת גם בהרכב החברתי: אחוז גבוה מהקהילה הם חד-מיניים, לסביות והומוסקסואלים. "יש זוג אחד נשוי", מספר גדעון, "והשאר חיים בכל הוואריאציות האפשריות: הוא והיא, הוא והוא, היא והיא, היא והם, הן והוא". אשר ללבוש, הוא מזכיר את סגנון הביטניקים של שנות השישים. חלק מהגברים מזוקנים ומגודלי שיער, אסוף או קלוע, וכמה מהם לובשים שמלות. הנשים מתהלכות בבגדי יד-שנייה ושלישית רחבים - מן הסתם, מאוצרות מחסן הבגדים המלא בכאלה, הזמינים לכל דורש - ללא חזיות, ואינן מאופרות, וגם לא מגולחות. מותר להן להסתובב ללא לבוש עליון, אך מחשש לתגובת השכנים והרשויות - לא בכל מקום. "הנושא שנוי במחלוקת. יש חברים שהיו מעדיפים לא לראות עירום כלל, ויש המתעקשים שזכות החברים בקומונה להתנהג על-פי רצונם, ולא על-פי כללי החברה החיצונית".

 

שלושת הצעירים שאספו את אשל משדה התעופה בריצ'מונד שמחו לנצל את ההזדמנות לערוך קניות בחנות ספרים יד-שנייה בעיר. ביניהם הייתה גם צעירה, שאמה בת קיבוץ ברקאי, המתגוררת בטקסס, וסבה וסבתה הם חברי ברקאי. למרות שביקרה בארץ כמה פעמים, היא אינה יודעת מילה עברית, ועל כריכת הספר שקנתה היה כתוב: "כיצד לשפר את העוררות המינית של האישה בשיטת הטאו".

 

"כל הדרך ל Twin Oaks-ירד גשם", נזכר אשל. "כשהגענו לקומונה, בשעת צוהריים מאוחרת, היה מזג האוויר קטסטרופאלי מבחינתי. טמפרטורה של כ-40 מעלות ולחות של 200%. הזיעה שטפה ממני כמפל מים. הרושם הראשוני היה של מקום מוזנח בתוך יער טבעי, עם נוי מטופח ובתי עץ גדולים וישנים. כשהגיעה ואלרי, המארחת שלי, קיבלתי שוק קטן: היא בחורה מיניאטורית חמודה, עם שיער נוטה לג'ינג'י, עם קווצת שיער על נקודת החן שבפניה, שפם, ושיער בבית השחי ועל הרגליים. מראה די דוחה, למען האמת.

 

החדר הזעיר שהכינה עבורי, שלושה מטרים אורכו, היה בקומה שנייה של מבנה עלוב למדי, מבורדק ולא הכי נקי. מיטה בגובה החלון תפסה כמעט את כל רוחב החדר. על שידה לצד המיטה הונח עציץ קטן עם פרחים, ופתק:."'!Welcome Gideon'

 

ש: יצא לך גם לעבוד בקומונה?

"ודאי. רציתי לעבוד. אחרי כמה שעות של עבודת פרך בשתילת ברוקולי, ביקשתי לעבור לעבודה קלה יותר. עבדתי עם חברים רבים, בעיקר צעירים בגילאים 30-20. הם אנשים חושבים, עם ביקורת על החברה הכללית בכל הקשור לשימור הסביבה, תרבות הצריכה, ניצול מוגזם של משאבי הטבע וכדומה. האכפתיות, היא שהביאה את רובם להתנסות בחיי קומונה שיתופית. מעטים הם סתם הרפתקנים או מורדים במוסכמות, והם אינם מחוברים למבוגרים, להוציא באירועים שמשותפים לכל הקומונה. משיחותינו למדתי, שתחלופת החברים בקומונה גדולה מאוד. חלק מהצעירים מחזיקים מעמד רק כמה חודשים, אחרים שנה ויותר, מעטים נשארים לתקופה שמעל חמש שנים. מקבוצת המייסדים לא נשאר איש, והחבר הוותיק ביותר נמצא במקום 32 שנים. לי זה נראה כמו תחנת רכבת, ולוותיקים זה קצת מפריע. הם היו מעדיפים יתר יציבות באוכלוסייה. אחד המבוגרים אמר לי, שהוא רואה בTwin Oaks- בית ספר של החיים, שכל מי שעובר בו לוקח אתו משהו בעל ערך להמשך דרכו".

 

הקיבוצים לא מודל לחיקוי

 

בית ה"מזכירות" הישן, מספר אשל, הוא המבנה היחידי בקומונה שקירותיו זכו לצבע, והוא מכיל משרד, הנהלת חשבונות, מרכזיית טלפונים ומחשבים, מחלבה ומטבח. בוב, מעובדי המשרד, חי בקומונה כבר 20 שנה. פעם היה פעיל מאוד, היום פחות. מבוב למד אשל, שבכל שנותיו ב- Twin Oaks- כמעט ולא השתנו בה דברים. הצעירים שמבקשים שינויים, סיפר, אינם מאריכים ימים בקומונה כדי לנסות ולהוביל אל שינוי.

 

חדר-האוכל, הממוקם במעבה היער, הוא המבנה המרכזי בקומונה, ומוגשות בו ארוחות צוהריים וערב. רחבת הכניסה, כמה מוכר, הומה מכלבים. המבנה מכיל את כל הפונקציות המוכרות לנו: אקונומיה, ציוד בישול ואפייה, דוכני הגשה עצמית, שטיפת כלים, לוחות מודעות ושירותים. "הכול לא כל כך נקי", מציין אשל, "ודי מבורדק. השולחנות הם מכל הבא ליד, ואף אחד מהם לא עומד ישר. הכיסאות ישנים, ומכל הסוגים. בחדר האוכל לילדים יש כורסאות ותיבות דואר, וגם מחוץ למבנה מפוזרים שולחנות המשמשים לאכילה. כשהנחתי יד על אחד השולחנות, היא כמעט נדבקה לי".

 

את עיקר מזונם מייצרים חברי הקומונה בעצמם: חלב ומוצריו, ביצים, בשר, ירקות ופירות. הלחם נאפה במקום. כל ארוחה מכין צוות אחר, ובהיעדר 'זמני' של מנהל קבוע, מנוהל המטבח על-ידי כמה חברים במשותף. כמו כל הקניין והרכוש, גם מצרכי המזון זמינים לכל דכפין, על פי עקרון ה'כבוד' המקודש והאמון המלא בחברים. כל חבר, בכל זמן, יכול לבוא, ליטול ולבשל כרצונו. כל חבר גם רשאי להביא לחדר-האוכל מצרכי מזון פרטיים, אותם יסמן בשמו, ואיש לא ייגע בהם. לפיכך עמוסים המדפים בחדר-האוכל ובמקרר בצנצנות ובאריזות פרטיות. "גם על הבירה שלי היה רשום שמי", אומר אשל. "אגב, שתייה: ניתן למצוא במטבח שלל סוגי תה שונים ומשונים, אבל לא קפה. ולמה? בגלל צמצומים שנעשו לפני שנים, ונותרו בעינם גם היום. מי שרוצה לשתות קפה, שיתכבד ויקנה לעצמו. אז הבאתי קפה נמס מהבית".

 

ש: ומה בתפריט?

"הוא מגוון כמו הקהילה, שיש בה טבעונים, צמחונים, אוכלי בשר, שומרי משקל, אלרגיים למזון כזה או אחר. ברובו, המזון צמחוני וטבעוני, אבל יש גם מנות בשר בקר ועוף. אוכלים הרבה ירקות מבושלים, מוצרי חלב, מוצרי סויה, ביצים, צמחי תבלין, רטבים שונים לסלט, ריבות וג'לי. האמת, שלא כל כך הסתדרתי עם האוכל, בגלל המרכיבים והמראה שלו. אהבתי מאוד את הלחמים הטריים מחיטה מלאה, במגוון צורות וטעמים, שהוגשו חמים מהתנור".

 

הפסולת והשיריים, כיאה לכפר אקולוגי, נאספים ומשמשים לייצור קומפוסט. האשפה שאינה אורגאנית מופרדת וממוחזרת באתרים אזוריים.

 

ש: הקיבוצים הישראלים הם מודל לחיקוי?

"הופתעתי לגלות, שלא. למרות ההקבלה והדמיון בין עקרונות הקיבוץ והקומונה, היישום שונה מאוד, ואני מייחס זאת להבדלים התרבותיים שבינינו. הקומונה דומה, כנראה, לקיבוצים כפי שהתנהלו בראשית המאה שעברה. כל אורחות החיים וההתנהגות, בכל התחומים, מעוגנים בהחלטות ובתקנונים, ובלשונם -  ,Policyמדיניות. הם שמעו על השינויים בקיבוצים שלנו, והם לא לרוחם. זו כבר לא קהילה שיתופית, הם אמרו לי".

 

ש: מכל מה שסיפרת ותיארת, אני מתרשם שצרעה עדיף.

"תשמע, זו הייתה חוויה מעניינת. יש כאלה שזה מתאים להם. אילו הייתי דתי הייתי אומר שהם אורתודוקסים, הקיבוץ השיתופי הוא הקונסרבטיבים, והמתחדש הוא הרפורמי. אני אוהב את החיים בקיבוץ, אבל לא הייתי יכול להסתפק בזה. אני זקוק גם למה שהעיר יכולה להציע. היה טוב להיות שם, והיה טוב לחזור הביתה".

 

למעוניינים: אתר הקומונה: www.twinoaks.org

אתר הקומונות הבי"ל: www.communa.org




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים