ספורט - המגרש הביתי

תומר רונא


שחק אותה

 

ש: כבר ציינו בעבר שקבוצות הכדורסל של משמר-העמק וגבעת-ברנר שיחקו במשך 19 שנים בליגה הלאומית. ציינו גם שגבעת-ברנר הייתה קבוצה "משפחתית". גם במשמר-העמק שיחקו בני משפחה. מיהם?

 

בקבוצת משמר-העמק שיחקו האחים עמוס ואורי לין והאחים אמיר ויעל יבזורי. שני זוגות האחים היו גם בני-דודים.

 

דור הראגבי

 

דור גלברט מקיבוץ צובה התחיל ככדורגלן * היום הוא מככב בקבוצת הראגבי של "אריות ירושלים"

 

לא רק בקיבוץ יזרעאל מככבים בראגבי. בקיבוץ צובה משחק כשרון צעיר בשם דור גלברט (17), שבכלל הגיע מהכדורגל. שלוש שנים בבית"ר ירושלים הספיקו לו כדי להבין שאין טעם להמשיך (הסיבה העיקרית: הוא לא הסתדר עם המאמן), וכך פנה לראגבי, בעקבות שלושת אחיו הגדולים. הראגבי הגיע לצובה בזכות משפחת סילברמן ואב המשפחה, לארי, שהלהיט את כולם במשחק יחד עם ילדיו שגיא ושני - שחקנים ומאמנים בזכות עצמם.

 

דור משחק כיום בנוער של "אריות ירושלים", ולאחרונה קיבל זימון לנבחרת. תפקידו על המגרש הוא "ווינג" (כנף), ומטרתו לקבל את הכדור ולנסות להשיג נקודות לקבוצה. "אני קטן ומהיר", הוא מעיד על עצמו, "ויש לי מבנה גוף חזק עוד מהכדורגל - אבל בכדורגל כל אחד לעצמו, אין ממש משפחתיות כמו שמצאתי בראגבי. התאהבתי במשחק, האווירה הטובה סביבו נותנת לי ביטחון לחיים. אני נהנה לחטוף מכות וגם לתת, אבל אני לא מזוכיסט. לפעמים אני יוצא עם סימן כחול אבל לא מתלונן, מי שמתלונן - שלא ישחק ראגבי".

 

שני סילברמן שאימנה בעבר את דור ובעצמה הייתה שחקנית בירושלים, בתל-אביב ובנבחרת, מספרת: "דור שחקן מוכשר עם כושר מצוין, בעל יכולת הנהגה במגרש ומחוצה לו. למרות היותו שחקן התקפי, הוא יכול לשחק בכל עמדה. מלח הארץ. הלוואי שיהיו לי ילדים כמוהו".

 

דור משחק, כאמור, בנוער של ירושלים, שאוחדה עם קיבוץ צובה. "אנחנו מתאמנים עם הבוגרים של ירושלים", הוא מספר, "ולשם אני מתכוון להגיע בעוד שנה". מלבד היותו שחקן ראגבי, לומד הבחור לנגן בגיטרה בס וחולה על רוק מתקדם.

 

ש: והשאיפות לעתיד?

דור גלברט: "אני רוצה להצליח כשחקן, למרות שקשה להתקדם בארץ. יש לי תוכניות לעבור לקיבוץ יזרעאל במסגרת שנת שירות ולשחק שם. יהיה לי קשה להשתלב, כי הם ברמה מעל כל הליגה, אבל שווה לנסות".

 

כדג (מצטיין) במים

 

איתמר פלד מרמת-יוחנן, בסך הכול בן 16.5 וכבר משחק בנבחרת הבוגרת של ישראל בכדורמים * מעל ומתחת למים, הדור הבא

 

ענף הכדורמים בישראל כבר לא תופס כותרות, אבל מתחת לפני המים גדלים כשרונות של ממש. למשל: איתמר פלד (16.5, רמת-יוחנן), שחקן הפועל גוש זבולון, הוא אחד משחקני הכדורמים הטובים ביותר בארץ. למרות גילו, הוא משחק גם בנבחרת הבוגרת של ישראל, בנוסף לנבחרת המתאימה לגילו.

 

לעתים מבלה איתמר כחמש שעות ביום באימון, שלוש מהן במים. מסגרות האימון שלו כוללות קבוצת נערים ובוגרים, כמו בנבחרת. לא פלא שהרופאים קבעו לו מנוחה בגלל כאבים בכתפיים, אך איתמר מסרב לנוח: "אין לי זמן לנוח חודשיים, יש ליגה עכשיו, ונבחרת. הורדתי בעומס האימונים, ומקווה שארגיש טוב".

 

להישגו הגדול ביותר הגיע איתמר במשחק נגד הונגריה, הנחשבת ל"ברזיל" של הכדורמים. "הטורניר היה בהונגריה", הוא משחזר, "והוצאנו נגדם תיקו 7. אני הבקעתי את שער השוויון, בשניות האחרונות". למרות גובהו (1.76) משחק איתמר בקבוצתו כצנטר, שתפקידו, כמו חלוץ בכדורגל, להבקיע את השערים. מדובר בסקורר אמיתי - שיאו עומד על שמונה שערים למשחק. בנבחרת הוא מתפקד בעיקר כרכז.

 

ש: איך זה שנער משחק בנבחרת הבוגרים?

איתמר פלד: "הכדורמים הוא ענף לא מקצועני, השחקנים הבוגרים צריכים לעבוד לפרנסתם וקשה כך להתקדם ולהשקיע, לכן, הנבחרת מורכבת ברובה מצעירים ומחיילים שיש להם 'ספורטאי מצטיין'. בשנים האחרונות יש טרנד חדש, בו שחקנים מחפשים מלגות בארה"ב כדי להתקדם, כי אצלנו זה לא ניתן".

 

ש: שחקני הכדורמים הם נפילים. איך אתה מתמודד עם הענקים האלה?

"מחוץ לבריכה אני רואה את הענקים האלה וחושב איך אסתדר אתם, אבל במים אתה רואה רק ראש, והמאבקים הפיזיים שונים במים, המנופח והגדול - לא בטוח שיהיה אגרסיבי. ההתנהלות במים שונה, אני מסתדר עם כולם".

 

הליגה הישראלית נפתחה לפני חודש, והשנה מתחרות על כתר האליפות ארבע קבוצות: גוש זבולון, פתח-תקווה, טבעון וגבעת-חיים. גוש זבולון ממוקמת במקום הראשון. לשאלה מדוע שלוש מביניהן באות מאותו אזור, אומר איתמר שהכדורמים לא מפותח בישראל, ורק במקומות מסוימים הוא הצמיח שורשים.

 

בחודש מאי הקרוב תתקיימנה מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 19. טורנירי ההכנה ייערכו בתורכיה ובהונגריה.

 

ש: ומה השאיפות?

"לראות את הענף הופך לפופולארי ומקצועני, כמו כדורגל. באופן אישי אני מקווה לשחק עוד הרבה שנים, אבל ייתכן גם שלא אמשיך אחרי הצבא, כי קשה להתקדם בכדורמים בארץ".

 

ג'אמפ בין הקסאמים

 

איתי כהן מבארי הוא הקפטן, הסמל, הלב והמנוע של קבוצת הכדורסל המקומית, מצמרת הליגה הארצית, המתמודדת גם עם המצב הביטחוני * ואיך תגיע הקבוצה לליגה הלאומית (ראו במסגרת)

 

קבוצת הכדורסל של הפועל בארי מככבת לאחרונה במדור, אז הנה הזדמנות להכיר את הלב והמנוע של הקבוצה: איתי כהן, בן הקיבוץ, שמוביל את קבוצת הדרום מהליגה הארצית לעוד עונה בצמרת, עם שאיפות לעלות ליגה.

 

איתי (30), המשמש כקפטן כבר שנה שנייה, נחשב לסמל המועדון. מגיל שמונה הוא רץ על המגרשים, ולמעט הפסקה של שנה למטרת טיול במזרח - חייו סובבים סביב הכדורסל. האתלט הרזה מיתמר רק לגובה 1.85 מ', ומבסס את המשחק שלו על קליעה. מכאן כינויו המקצועי - קלע בעמדה שתיים. "הוא סופר מקצוען", אומר עליו מנהל הקבוצה, צחי גד (בארי), "והוא שומר על אורח חיים ספורטיבי". בגיל 18 הגיע איתי למכבי ראשון-לציון בליגת העל, שם למד לחדור לסל, למסור מהר ולהבין טוב יותר את המשחק. השחקנים שמהם קיבל את הידע היו הזרים השחורים, שהביאו גם את חדוות המשחק. איתי מציין שראשון-לציון הייתה עבורו מקפצה מקצועית, אך לצערו לא קיבל שם צ'אנס אמיתי לשחק ולהוכיח את יכולתו. "בראשון רצו לעשות ממני רכז וקלע", הוא אומר, "אבל אחרי שנים בתור קלע היה לי קשה לעשות הסבה, וזה לא הלך". משם עבר להפועל גבעתיים בלאומית (שנה), ואחר כך נדד לאשדוד בליגה הארצית ועזר להעלות אותם ליגה. "אשדוד הייתה לי עונת המשבר, שאחריה רציתי לפרוש", הוא משחזר. רק הטיול במזרח החזיר לאיתי את חדוות המשחק ואת הרצון לקלוע ולנצח, והוא חזר למגרש בבארי.

 

ש: כקלע אתה מקבל שמירה הדוקה, המלווה לעתים בעבירות קשות. מאיפה קור הרוח שלך, לצלוף בקלות?

איתי כהן: "הקליעה באה לי טבעי. כל מה שאני צריך זה להיות חופשי לקליעה. נכון שלמדו אותי ונותנים לי שמירה כפולה, אבל אז אני מוסר לשחקן חופשי. העבירות עליי יותר קשות ולפעמים ממש מעצבנות, כי יש דברים שהשופט לא רואה, כמו צביטות ומרפקים. בגדול אני לא חושב על זה, מקבל כדור וזורק. היום אני מוסר יותר, ומתבסס גם על יכולת החדירה לסל".

 

ש: איך ההרגשה לשחק ולהתאמן בקיבוץ שנמצא בקו האש?

"באולם של הקיבוץ, בו אנו מתאמנים, שומעים הכול, את צה"ל יורה עליהם ואותם יורים עלינו. אנחנו כבר בשגרה, מתאמנים גם בזמן ההפצצות. בשבוע שעבר בפעם הראשונה הייתה התרעה על 'שחר אדום', כלומר שהקאסם באוויר ובתוך שבע שניות הוא נופל. רצנו אל מתחת לטריבונות וחיכינו לנפילה, זה היה מפחיד".

 

ש: כמה שנים אתה מתכנן עוד לשחק?

"היום אני כבר לא מאמין שיקראו לי לליגת העל ומרגיש שמיציתי את הליגה הארצית, מכירים אותי ושומרים עליי כל הזמן. אני סומך על עצמי, מודע ליכולת שלי ומאמין שעוד אגיע לליגה הלאומית. אני מקווה להמשיך עוד שש עונות לפחות. אני שומר על הגוף ועל הכושר ולא רואה משהו שיפסיק לי את הפעילות. ברגע שאראה שהרגליים לא מהירות וכולם מפרפרים אותי, אתלה את הנעליים".

 

דרוש משקיע לעתיד

 

בהפועל בארי מחפשים משקיע כדי לעלות ליגה * גאידמק, האם שומע?

 

"בארי בצמרת, אבל בהפרש ניכר מבאר-שבע המובילה. זוהי קבוצה כשרונית ואטרקטיבית", אומר איתי כהן, ומוסיף צחי גד, מנהל הקבוצה: "אני מציע את הקבוצה למכירה. הלוואי שיבוא מישהו עם כסף שייקח אותה לליגה הלאומית. כיום אני לא רוצה לעלות ליגה ואין לי כוונה לזה - מסיבות תקציביות, אבל אנו שואפים לנצח בכל משחק. אני יודע שאנחנו יכולים להיות טובים ולהישאר בלאומית - אבל מי ייקח אותנו, כשקסאמים נופלים מסביבנו".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים