שיקום מן הטבע

ארנון לפיד

 

אביגיל מרקמן מקיבוץ גבולות מטפלת בבעלי צרכים מיוחדים בעזרת עיבוד הקרקע וגידול ירקות ופרחים


האם היו א. ד. גורדון ואנשי העלייה השנייה - מאמיני "דת העבודה" - מודעים גם לערכה התרפויטי, ולא רק הלאומי-פוליטי, של עבודת האדמה? במלחמת העולם הראשונה, מכל מקום, כבר היו מודעים. אז, לראשונה, טופלו ושוקמו נכים ופגועי נפש בדיוק כך: ביציאה לטבע, בעיבוד הקרקע ובגידול ירקות ופרחים. לארץ הגיעה המגמה הזאת (יחד עם הטיפול באמצעות בעלי-חיים) לפני שנים ספורות, ואביגיל מרקמן מקיבוץ גבולות היא מחלוציה. היא בוגרת המחזור השני של לימודי "חינוך, שיקום וסיוע באמצעות גינון" בסמינר הקיבוצים. בתחום הייחודי הזה זוכה אביגיל לשלב שתי אהבות ואת ניסיונה המקצועי - חינוך בלתי פורמאלי, וגינון. בכל אחד מהם, בנפרד, עסקה כמה שנים טובות. "זה נשמע טריוויאלי", היא אומרת, "אבל בשיטה הזאת יש עולם ומלואו: המגע עם האדמה, המים והצמחים, השהות בחוץ, ההתחברות אל הטבע - כל מה שהתרחקנו ממנו. אם מלווים את החיבור הזה, שהוא טוב ובריא כשלעצמו, בהדרכה ובהכוונה, בכלים מובנים ומושכלים, אפשר להגיע לתוצאות נהדרות".

 

את הניסיון הראשון עשתה לפני שנתיים וחצי, עם בעלי פיגור שכלי מהמעון בעין-השלושה, שם הקימה גינה. אחר כך המשיכה,  במשך חצי שנה,  עם תלמידי בית ספר יסודי שהפנתה אליה היועצת החינוכית. "אלה היו ילדים עם בעיות רגשיות", היא מספרת, "וההשפעה הטובה של העיסוק באדמה הייתה ברורה, וגם מהירה למדי. הם התבוססו, מיששו, התלכלכו, וזה היה לגיטימי. עסקנו שם במגוון עבודות גינון: שתלנו בעציצים ובאדניות, זרענו בכלי קיבול, שחלק מהילדים לקחו הביתה להמשיך בטיפול בעצמם. הילדים היו ברקיע השביעי. למפגש השבועי שלנו היו מגיעים בריצה, וחלקם ביטאו במילים כמה הוא טוב להם. גם היועצת העידה שהם נתרמו מאוד מבחינת הביטחון העצמי ותחושת היכולת".

 

לימים התרחבה קשת ה"מטופלים" שלה, וכללה גם שלוש קבוצות של פגועי נפש מבאר-שבע, קשישים, קבוצת בני נוער המטופלים במסגרת משפחתון, וקבוצות חד-פעמיות. "במצב האידיאלי", אומרת אביגיל, "עוברים המטופלים את כל שלבי ההכנה והגילוי - הכשרת הקרקע, השתילה והזריעה, לימוד מחזור חיי הצמח, המגע, פריחת הפרחים, הבשלת הפרי והירק או עשבי התיבול והחליטה, שאפשר לבשל ולאכול. במצב האידיאלי פחות, משתמשים בתחליף גינה - אדניות ועציצים, שמאפשרים גם לנכים ובעלי מוגבלות פיזית, לא שכלית, לעבוד, תוך שימוש בעזרים. כאן לא צריך לדבר הרבה, אלא לעשות, כדי לקבל תחושה של הישגיות ויכולת".

 

ש: לעומת זאת לא נהנים כאן מהיזון חוזר, מליקוקים ומנשיקות, כמו שנותן הטיפול באמצעות בעלי חיים, למשל.

אביגיל מרקמן: "ההיזון החוזר הוא בתחושתו של המטופל, שהופך למטפל. הוא זה שמטפח, שאחראי, שמגדל, ולבסוף גם קוצר את הפירות. לא כל אחד יכול לטפל בבעל-חיים. בעל-חיים אסור להזניח אפילו יום, ויש כאלה שנרתעים מזה. הצמח סובלני יותר. לא מאיים, יותר זמין. מה עוד, שמותו של בעל-חיים יכול לגרום למטפל סוג של טראומה. לעומת זאת, כל אחד יכול לגנן. וישנו גם העניין הפיזי. העבודה בגינה היא מעין תחליף לפיזיותרפיה, ובמונחים מקצועיים - פיתוח יכולות מוטוריות".

 

ש: לך יש גינה ליד הבית?

"לא מי יודע מה, אבל יש. לא מפוארת, קטנה, ניסיונית, שמתפתחת יחד אתי".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים