גמול גמלאי

אריק בשן

 

האם הופקדו כספים ב"קרן מקפת" לזכותו של גמלאי מקיבוץ שמיר? * הקרן טענה: לא יותר מ-38 אלף ש"ח * בית-המשפט החליט: יותר מ-300 אלף ש"ח * ככה זה כשמסמכים הולכים לאיבוד


דבר מוזר קרה למאיר קדמון, גמלאי שעבד עשרות שנים ב"פיתוח הגליל", המפעלים האזוריים של הגליל העליון. קדמון, חבר שמיר, היום בן 87, החל לעבוד במפעלים בשנת 1957 ופרש לפנסיה ב-1997. במהלך עבודתו, כך טען באמצעות באת כוחו, עו"ד עינת כרמי-ברק ("שנהב, אלרום, קונפורטי, שביט"), הופקדו לזכותו כספים בקרן "מקפת", ועל-פי דו"חות שנשלחו ממנה בשנים 2003 ו-2004 צוין במפורש כי למבוטח סכום צבור של כ-309 אלף ש"ח. כאשר דרש קדמון בפועל את הכספים המגיעים לו, לטענתו, ענו לו במקפת: מצטערים, אירעה טעות בהקלדה במעבר מדו"חות ידניים לדו"חות ממוחשבים בשנות ה-80. מגיעים לך לא יותר מ-38 אלף ש"ח.

 

לפני שבועיים פסק חיים סומך, שופט בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כי נטל ההוכחה במקרה כזה רובץ על החברה המבטחת, והיות שלא עמדה בו - הוא מחייב אותה לשלם לקדמון את הסכום הנתבע כולו, וגם מטיל עליה הוצאות משפט ושכר-טרחה, בסך הכול כ-320 אלף ש"ח.

 

לטענת קרן-מקפת, באמצעות עו"ד ירון לסטרל, עד שנת 1986 תועדו הפעולות בחשבונות העמיתים באופן ידני. במעבר לתיעוד ממוחשב ייתכן שנפלו שיבושים וטעויות. לטענתה, כאשר שיגרה את הדו"חות לעמיתים ב-2003 הבהירה במפורש, כי "הקופה שומרת על זכותה לתקן הערכים והנתונים המספריים ו/או האחרים המפורטים בדו"ח... אם יתברר כי החישובים עליהם התבססו היו שגויים". משפנה קדמון וביקש את כספו, הסבירה מקפת לבית הדין, פעלה הקרן כדי לבחון את "התאמת הנתונים במחשב לעובדות".

 

הנתונים, לטענת הקרן, נראו על פניהם כשגויים. אבל היא מודה כי לא הצליחה לאתר את תיקו האישי של קדמון, כמו גם לא את תיק מפעלי "פיתוח הגליל" וההסכמים ביניהם. עקב כך פנו לפיתוח-הגליל, המעביד של קדמון, כדי לקבל מידע על תנאי העסקתו. מהמפעלים נודע למקפת, על-פי טענתה, כי קדמון, אישית, כלל לא קיבל שכר. ההתקשרות של פיתוח-הגליל נעשתה ישירות עם קיבוצו, שמיר. בגין עבודתו שולמה לקיבוץ משכורתו כנגד חשבונית, כל הכספים הועברו לקיבוץ, ללא כל ניכוי לקופת גמל כזו או אחרת. משמע, על-פי מפעלי פיתוח-הגליל עצמם, כך נטען, מעולם לא הופרשו עבור התובע כספים לקופת גמל. מכאן, לטענת הקרן, נפלה שגגה. העובדה כי קדמון עצמו לא פנה במשך שנים רבות אל הקרן ולא הצליח להביא אפילו בדל ראייה לכך ששילם דמי גמולים - מלמדת, לטענתה, "כי התובע עצמו לא סבר כי עומדים לזכותו כספים במקפת". על בסיס המידע הזה, המשיכה וטענה הקרן, מקור הסכום שנתבע בטעות יסודו והוא אינו מבוסס על זכויות אמיתיות של התובע בקופת הגמל.

 

בית הדין בדק אחת לאחת את הטענות שהושמעו בפניו, והממצאים לא נראו ברורים. "פיתוח-הגליל" אומנם הודיעו, תחילה, כי מעולם לא שילמו דמי גמולים בגין התובע, אבל לאחר מכן חזרו בהם ומסרו כי גמולים אכן שולמו, אבל לא במקפת, אלא ב"עתודות הוותיקה". בדיקה כנגד עתודות העלתה כי לא הופקדו אצלה מעולם דמי גמולים עבור התובע. בדיקה בקרן "מבטחים" העלתה כי גם שם הוא לא בוטח. על-פי עדות מנכ"ל קרן-מקפת בבית הדין, נאמר בפסק הדין, זכאי היה התובע, במקרה הטוב, לסכום משוערך של 38,852 ש"ח, אבל הנטל להוכחת הטעות רובץ על הקרן שבראשותו.

 

פרט לגרסתו, קובע בית הדין, לא הובאה בפניו כל עדות מסייעת, ומכאן גם מסקנתו כי יש לחייב את הקרן לשלם לתובע 309,126 אלף ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים