הכול אנשים
יבל ברקאי, שירה חיים
נזכרים באיילת-השחר * חוגגים בעין-השופט * יוזמים בעין-גדי * זוכים במבואות-הנגב * משפיעים ביגור * יוצרים בפלמחים * מנגנים בעין-המפרץ * מאלפים בסמר * נפגשים בגולני * נפרדים בנגבה
יבל ברקאי:
מלכת שבא מהקיבוץ
בשנות ה-50 הסתובבה בארץ הצלמת השבדית אנה ריבקין-בריק, בלוויית ידידתה לאה גולדברג, ויחד חיפשו "תאומה" ישראלית ל"סיאה, הילדה מאפריקה", ל"אלה קארי, הילדה מלפלנד", ול"נוריקו סאן, הילדה מיפאן" (כולם ספרי ילדים פופולאריים דאז). תוך כדי חיפוש מצאו השתיים ברמת-יוחנן את שולמית אוחיון (אוריון), ילדה יפה, עולה חדשה ממרוקו. בעקבות המפגש עם שולמית כתבה לאה גולדברג, לימים, את "מלכת שבא הקטנה".
שולה, שהיום שם משפחתה מירון ומקום מגוריה איילת-השחר, נזכרת: "בקיבוץ קראו לי 'מלכת שבא הקטנה' כי הייתי יפה. נולדתי במרוקו ב-1940, ולארץ הגענו דרך נורבגיה, במסווה של ילדים חולים. הייתי תלמידה טובה ומוכשרת בכל האמנויות, התחברתי אל הילדים ולא סבלתי בקיבוץ מאפליה, כמו רבים מהעולים החדשים".
ואיך התרשמה מלאה גולדברג?
מירון: "היא לא הייתה הכי בעולם... אפשר להבין, היו לה חיים קשים, ולא היו לה ילדים משלה. דווקא אל הצלמת התחברתי מאוד".
ציפק'ה ללא הפסקה
יום הולדתה ה-90 של ציפק'ה אפרת מעין-השופט, שמוצניקית נלהבת ומחנכת בעלת שם, יידחה בכמה שבועות (מה בוער?). ציפק'ה - אלמנתו של אהרון אפרת, ח"כ במשך שתי קדנציות - משכימה מדי יום לעבודות קילוף במטבח של הקיבוץ, וטוב לה.
חנן כהן על כלת השמחה: "לציפק'ה יש דעה בכל נושא בעולם, והיא גם דואגת להשמיע אותה. מדי פעם היא אומרת: 'אם אהרון היה בחיים, הוא היה עושה ככה'. אין לה גם שום בעיה להרים טלפון ליוסי שריד, אם צריך. בחירתה, לאחרונה, של בתה, נעמי נוימן, למזכירת הקיבוץ, מבטיחה שציפק'ה תמשיך להיות מחוברת היטב...".
משפיעה על הבריאות
תנו כבוד: מרים בן הרוש (51), מיגור, נכללת ברשימת 101 האנשים המשפיעים ביותר בחיפה, שפרסם לאחרונה מקומון חיפאי. כל-כך למה? בן הרוש הקימה ומנהלת את המחלקה ההמטולוגית-אונקולוגית לילדים בבית-החולים רמב"ם, ומשמשת גם כפרופסור בפקולטה לרפואה בטכניון. היא עלתה ארצה מצרפת לפני 19 שנים והצטרפה עם בעלה, יואל, כורך ספרים במקצועו, ליגור. "המחלקה שלנו", היא מספרת, "היא היחידה בצפון שמטפלת בילדים חולי סרטן - מחציתם יהודים, מחציתם ערבים (בהם גם פלשתינים, שאת טיפולם מממנת ממשלת איטליה). לצערנו, כל שבוע נוסף למחלקה ילד חולה, אבל שיעור הריפוי הגבוה - 80 אחוז - מעודד אותנו".
החיים על-פי איגי
את סדרת הטלוויזיה "החיים על-פי איגי", שהראשון מ-13 פרקיה עלה ביום ראשון בערוץ הילדים "לוגי" של הכבלים, כתב עידו גלס מפלמחים. גלס (42) עבר בגיל עשר עם הוריו מחפציבה לפלמחים, ובשנת 1995 סיים לימודי קולנוע ב"סם שפיגל" בירושלים. לאחר שנות עבודה ב"פלמחים הפקות" החל עידו, לפני כשנה, להכין כתבות לתוכנית החדשות של ערוץ הילדים. ב"החיים על-פי איגי" מגשים כוכב הסדרה מדי יום "חלום מקצועי" אחר, ובכך מעניק לצופים הזאטוטים שיעור ידידותי במגוון מקצועות.
הקונטרבס של חיי
רן בן-נפתלי מעין-המפרץ (58) הוא נגן קונטרבס זה 40 שנה, ומוותיקי התזמורת הקאמרית הקיבוצית. בנעוריו החל ללמוד צ'לו, אבל בעקבות המלצת המורה שלו עבר לקונטרבס. עם כל הצלחתו המוזיקלית - סירב להפוך את הנגינה לקריירה: בצבא שירת בשריון ובקיבוץ היה גד"שניק. "לא בטוח שהוא לא מצטער על כך", אומרת איה, אשתו, "כי היו לו כל מיני הצעות, וייתכן שהיה מגיע לפילהרמונית. כשניסה, מאוחר יותר - דחו אותו, כנראה בגלל הגיל". בן-נפתלי עובד כיום במפעל הקרטון, אבל לקראת כל קונצרט הוא מקדיש ימים רבים לאימונים ולחזרות עם התזמורת. "המוזיקה היא כל חייו", מסכמת איה, "הוא אוכל ונושם אותה". בהחלט יותר טעים מקרטון...
גור גורים ממושמע
לסטנלי וינר, 52, חבר סמר ויליד טקסס בארה"ב - יש, מיולי השנה, דיפלומה של מאלף כלבים.
סטנלי וינר: "עברתי קורס אילוף בווינגייט. אני 'מחנך גורים'. רצוי שה'חינוך' יתחיל בגיל שבין שישה שבועות לארבעה חודשים. הדבר כרוך בשלוש פגישות בבית הלקוח. הגעתי גם עד מושב צופר, שזה מאה ק"מ מסמר. ברפרטואר שלי כלול אילוף גורים שלא יעשו צרכים בבית, שיהיו יותר ידידותיים ולא ינבחו. אני עושה זאת ללא אלימות ובלי מכות על האף - בעזרת משחק קטן שעושה רעש ובעזרת צ'ופרים, כמו גבינה או נקניק, על פעולה טובה".
הקאמבק של המחלקה האדומה
היו ביניהם שבמשך 51 שנה לא נפגשו - מכאן ההתרגשות הגדולה שאחזה במשתתפי פגישת המחזור של "המחלקה האדומה" - גולני, מגוייסי ספטמבר 1953.
חגי ארליכמן (עין-שמר), היה שם: "המפגש החל במושב אלמגור, אצל יוסי לישנסקי (הנכד של...) ליד תל מוטילה, שם עברנו טירונות. הכינוי 'המחלקה האדומה' הודבק לנו, כי שני שלישים מאתנו היו קיבוצניקים, רובם מהשמו"צ. רק מעין-שמר היינו שבעה. היינו גם המחלקה הראשונה בגולני של בוגרי תיכון, ובכל הצניעות, נדמה לי שהגיוס שלנו עשה רק טוב לדימוי של החטיבה. אחרינו המשיך אכ"א להזרים לגולני בוגרי שמיניות. אגב, רובנו עברו בהמשך לצנחנים". מתוך חמישים חיילי המחלקה אותרו 37, ומביניהם הגיעו שלושים למפגש - שהיה, תהיו בטוחים, שמח...
קובה וילן ז"ל
קובה וילן למנוחות
שבע עמל, מעשים ושנים - 90 למען הדיוק - נפטר בשבוע שעבר, בנגבה, קובה וילן, והוא "צלול כבדולח", כעדות בנו, אבו וילן. קובה וילן פיקד על נגבה בקרבות מלחמת השחרור. עשר שנים היה רכז משק; עשר שנים נוספות - גזבר; ובגיל 68, אחרי שסיים את פעילותו הענפה מחוץ לקיבוץ (חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות, יו"ר המרכז לביטחון סוציאלי, גזבר ההתאחדות לספורט, נשיא ההתאחדות לכדורגל, מחזיק תיק המים והקרקע במרכז החקלאי) - עסק 12 שנים בהכנסת המחשוב ל-צ.ל.פ ולקיבוץ. אחרי שמלאו לו שמונים הלך לאקדמיה וסיים בהצטיינות תואר ראשון בהיסטוריה.
בשיירה הארוכה שהלכה אחרי ארונו נראו ראשי "יחד", ותיקי מלחמת השחרור וחטיבת "גבעתי", בכירי ההסתדרות ורבים נוספים. בין המספידים היו יצחק פונדק (92), מפקד גדוד 53 של "גבעתי", ויואל איגלינסקי (90), אחרון הגברים בחבורת מייסדי נגבה.
להודעת דובר התנועה על מותו של קובה וילן ז"ל
שירה חיים:
רוחיק ללא הפוגה
רחל אראלי מעין-גדי, הלא היא רוחיק, לא עוצרת ב-80. בצד עבודתה כספרנית, עברה לא מזמן קורס מספרי סיפורים, ומייד פצחה בקריירה של מספרת סיפורים - באירועים, בטיולים, וכחלק מענף התיירות של קיבוצה. יוזמה, חברים. זה כל הסיפור.
חינוך ברוח קורצ'ק
בטקס חגיגי שיתקיים בחנוכה, יקבלו נציגי ביה"ס התיכון "מבואות הנגב", שבמועצה האזורית בני-שמעון, את פרס קורצ'ק לשנת תשס"ד. הפרס מוענק מדי שנה למועצות תלמידים ולחברות ילדים שהצטיינו בפעילות חברתית-חינוכית, ברוח משנתו של המחנך הדגול. "עם השנים, אנחנו הולכים ושוכחים את מורשתו המופלאה של קורצ'ק", אומר איתי זידנברג, מנהל הפנימייה (היוצא) של מבואות-הנגב. "אני רואה חשיבות גדולה במורשת הזו, וכבוד גדול בזכייה. צריך לקוות שארגוני חינוך נוספים יחזרו לשורשים, ילמדו בצורה דמוקרטית יותר ויעניקו יתר כוח לתלמיד בתוך המערכת החינוכית".

מסמכים חדשים עיתונות תנועתית

עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים