אפקט המייסדים אורית פראג, "הדף הירוק", 16.10.2003 hadaf_hayarok@maariv.co.il למדור "עיתונות" במלאות לה 87 שנים עוברת כפר גלעדי למודל "רשת הביטחון" שמונים ושבע שנים חי כפר גלעדי כימים ימימה. והשנה, קצת לפני סוכות, מועד חג המשק, החליטו חברי הקיבוץ ברוב גדול מאוד לעבור תוך זמן קצר לשכר דיפרנציאלי. הרכילות האזורית הספידה אותם כקיבוץ כבר בשנות השמונים. אמרו שזה קיבוץ המתנהל בנורמות שנויות במחלוקת, ברדקיסט, איש לנפשו יעשה. אנשיו התפרסמו כאנשי ביטחון ומעשה. לא כאידיאולוגים ובכול זאת במשך כול השנים האחרונות, התנהל הקיבוץ בנחת כשהוא רושם שיא של חזרת בנים הביתה. השנה היו 11 לידות ושבעה ילדים עלו לכיתה א' מספרים שאינם נופלים מהממוצע בעשרים השנים האחרונות. המסע ממסחה של הראשונים ארך חמישה ימים. שתי משפחות בסך הכול. בלילה האחרון לנו בראש פינה והמשיכו הלאה צפונה בשבילים שהובילו בתוך הביצה. בצוהריים שאלה קיילה את בעלה ישראל גלעדי, 'לאן אתה לוקח אותי, לירח?' והוא אמר לה, 'אנחנו נהיה הראשונים, אפילו על הירח ואחרינו יבואו גם האחרים'. אנשי כפר גלעדי אוהבים את הסיפור הזה. הוא מסמל את הייחוד שלהם במקום. הם באמת היו הראשונים לקיבוצים, אם כי לא ראשונים באזור. מטולה הייתה לפניהם ושתי המשפחות וכמה רווקים שהצטרפו אליהם ישבו במושבה כמעט שנה עד שעלו לקרקע. אבל הסיפור יפה. אחרי שנתיים נהרג ישראל גלעדי. ואז קראו למקום על שמו. הנכד שלו, גדעון גלעדי, מנהל היום את המחצבות. גלעדי, המנכ"ל והממונה גם על מאבק הקרקעות הנצחי של כפר גלעדי, יושב בשעה שש וחצי בערב, בחדר הישיבות של בנין המשרדים במחצבות כפר גלעדי, כי הוא גם המא"ז. הישיבה מורכבת מגברים צעירים השייכים לכיתת הכוננות. בראש הישיבה רב סרן של פיקוד העורף. השילוב הזה של מחצבה וביטחון הוא גם אורח חיים וגם מסורת המושרשת בקיבוץ. "יש פה בכפר גלעדי", אומרת אילת שביט (35), "את 'אפקט המייסדים', זה מושג שלקוח מגנטיקה, שראשוני הזן מכתיבים את אופי הגנים לדורות. גלעדי הוא בין האנשים שתמך בשינוי. הוא מודאג מאוד מהמצב הכלכלי בכלל ומצב המחצבות בפרט. הוא היה בין אלה שתמכו והפצירו באורי אשכולי לחזור הביתה ולקחת את ריכוז המשק (בתוך כך נבחר אשכולי גם להוביל את צוות השינוי). המשימה של אשכולי לא תהיה פשוטה. "אין מישהו שאוהב יותר ממני את מה שהיה פעם", אומר גלעדי, אני מורעל על ההיסטוריה והנוסטלגיה המיוחדת של כפר גלעדי, על הסמלים והמיתוסים של המקום. ברור שקשה להתנתק ממאפיינים רבים של החיים שלנו וקשה להודות שכול מה שיש פה עבר שינוי וצריך לתת לשינוי הזה את הגושפנקה הסופית. אני רואה את החברה הסובבת הכלכלית והעסקית לא מעט שנים ואני יודע שאני עצמי עובד ועושה ואין לי כלום לביתי ". מחצבה על צלע ההר גלעדי עובד במחצבות (עם הפסקות מעטות) משנת 1968. הוא היה אחד הצעירים שגרישה שנקמן, גייס לעבוד במחצבה. גרישה הוא אחד ה"טיפוסים" של כפר גלעדי, הוא חזר מפעילות בעלייה ב' ובאירופה, ולא ראה עין בעין את הגישה הקיבוצניקית הרגילה של ועדות וניהול סוציאליסטי. לאחר כמה שנים, "הוא אמר למזכירות", מספר גלעדי, "נואשתי מכם אני מקים משהו חדש נפרד לחלוטין. והוא הקים את המחצבה על צלע ההר, כמפעל עצמאי עם הנהלת חשבונות נפרדת, ריכוז כ"א נפרד וחשבון בנק נפרד. תאגיד עצמאי בשנת 1957" מאז למעשה, המחצבות, יותר מכול דבר אחר, הכתיבו את האופי המיוחד של כפר גלעדי. "אם כפר גלעדי שרדה עד היום זה בזכות המהלך הזה", אומר גלעדי. והוא לא היחיד שאומר כך. המחצבות, שהן היום קונצרן בזעיר אנפין שמחזיק כמה אתרי חציבה ברחבי הארץ וכמה מפעלים של חומרים חליפיים, לקח על עצמו בשנות התשעים להחזיר את החוב של הקיבוץ לבנקים. מדי שנה מחזירה המחצבה כ-8 מ' ש"ח ובנוסף מעבירה לקיבוץ יתרה תוספת לשכר עבודה. במשך כול השנים וגם היום מהווה המחצבה כ-75% מסך כול ההכנסה של הקיבוץ, כאשר שני המפעלים הנוספים, המלון ומפעל המסגרות למשקפיים, גליל-אופטיק, רשמו ירידה בהכנסותיהם. אך המחצבות לא הביאו רק כסף הם הביאו גם אופן ניהול מיוחד. "גרישה היה נותן אש"ל לנהגים ורכב צמוד לעובדים הבכירים", מסביר גלעדי, "כול הנהגים אז היו חברי קיבוץ והיו עובדים שעות רבות בנהיגה. הם נהנו מאש"ל וממסיבות של בשר ובירה. הדבר התקבל כמובן בקיבוץ בעין רעה ובביקורת וגרישה עצמו הבין לאחר כמה זמן שצריך לעדן את זה. בד בבד עם הקנאה והפחדים, הוא נהנה מהערצה והערכה בלתי רגילים . היום ברור לנו שגרישה ראה קדימה והקדים את התנועה הקיבוצית בשלושים שנה. את כול מה שהוא הנהיג אז אימצו המפעלים הקיבוציים באיחור של שנים רבות". גרישה שנקמן הוא זה שהקים לאחר מכן את "גליל-אופטיק" ואת המוסך הגדול של הקיבוץ שנתן שירותים למחצבה ולקיבוץ. אין כללים, יש פרגון "הברוך" של המחצבות, כפי שגלעדי קורא לו, התחיל בשנת 1995. יורם קרול (משפיים, בן לשבט קרול הענק בכפר גלעדי), משמש במשך שנים כיו"ר כלכלי של המחצבה, הציע להתחיל במהלכי ייעול, פיטורין, שינוי במבנה הארגוני והאסטרטגי. והמחצבה החלה לחפש מוצרים חלופיים, שאינם קשורים בחזקה על הקרקע בשל חוק חובת המכרזים של המחצבות. גלעדי שהחליף את אורי אשכולי לפני שנתיים בניהול המחצבות, מכניס לעמדות הניהול השונות קדר מרשים של צעירים בגילאי 30-37. אחד מהם הוא רן שביט (בן עין חרוד מאוחד), שמנהל את מחצבת כפר גלעדי ואת מפעל האבקות. שביט נשוי לאיילת, דוקטור בפילוסופיה של המדעים, ומרצה במכללת תל-חי. "אנחנו התלבטנו בין שני קיבוצים", אומרת איילת שביט. פה בכפר גלעדי שידרו לנו מסר שאומר, תגידו לנו מהם הצרכים שלכם ונראה איך אנחנו יכולים להיענות להם והיו פתוחים אלינו והרגשנו שפתוחים אלינו. במקום אחר אמרו לנו, הנה תקנון הצעירים תקראו אותו יש כללים. בכפר גלעדי יש אווירה שלמה של פרגון ששידרה שרוצים אותנו. ולא רק אותנו. לרן עד היום קשה עם הברדק פה. זה מקום מאוד לא מסודר. אבל לי זה היה צורך נפשי". גם אסתר נוי, מורה בבית הספר התיכון "עמק החולה" בכפר בלום, מדברת על "הברדק" רק שבמונחים יותר רכים. "אנחנו עד היום לא יודעים בדיוק כמה כסף יש לנו. יש קושי לקבל אינפורמציה", היא אומרת. "ולנסי מטיף לנו הרבה שנים על נושא התקציב למשל. שאין בו למשל סעיף של ותק. אבל ברור לי שהסובלנות הזאת היא הכוח שלנו ומה שנחשב אצלנו לפתיחות וסובלנות, נחשב בעיני השכנים בגליל לשחיתות. לימים הפתיחות הזאת השאירה אותנו מאחור במירוץ ההפרטה. נשארנו כפי שאנחנו כי בעצם בכפר גלעדי לא היה צורך בשינוי, לכול אחד נוח במקום שלו". נוי מסבירה כי הרצון שלה בשינוי, והיא בין האנשים שדוחפים לו בחוזק, נבע כי נוצר מצב "בלתי נסבל" של ציבור שלאט לאט ניצל יותר ויותר את הסובלנות הזאת. "יש פה ציבור גדול של צעירים שבאים והולכים וחיים על חשבוננו", אומרת נוי. אילת שביט: "הרצון בשינוי לדעתי, מכך שלתשעים אחוז של האוכלוסייה הפריעו עשרת האחוזים שלא עובדים. זה בער להם מול העיניים. והמצב הכלכלי לא נתן להם להמשיך עם זה. אבל עדיין כשאני אומרת שבער להם מול העיניים זה הרבה פחות מאשר קיבוצים אחרים. יותר מדי בטלנים אם היית שואלת אותי לפני עשור אז זה היה בדיוק אותו דבר המצב של החריגים. לסובלנות יש היבטים יפים. המחירים שלה, הם מלבד הברדק גם מספר גדול יחסית של אנשים, שהפכו להיות עול על החברה. חלקם תרמו לקיבוץ רק מתי שהתאים להם והיה להם נוח. החברה הזאת למדה לחיות אתם. גם לי היו תקופות כאלה. הייתי פה עם כול הסיפור של הלידה שלי, הייתה לי שמירת היריון נורא ארוכה. ואחר-כך חופשת לידה ארוכה. ואנשים קיבלו את ואני מאוד נהניתי מזה. אבל ברגע שיש לך יותר מדי אנשים בחברה שהם חיים את חייהם על חשבון החברה אז יש לזה מחיר כלכלי ויש תופעה עצומה של אבטלה. מספר האנשים שלא עובדים. או שעובדים ולא מתפרנסים צמח וגדל. "מה שייחודי לכפר גלעדי", מאשרת נטע מר-חיים, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות במכון לייעוץ ארגוני של התנועה הקיבוצית (ואימא של איילת שביט), הוא הרוח הטובה בין האנשים. יש פה שילוב מיוחד בין חופש הפרט ובין צורכי הקולקטיב. ואולי מה שהכי מסמן את זה, הוא האמירה של חיה קרול כאשר הביאו עולים בלתי לגאליים והייתה דרישה באסיפה להפסיק את הלינה שלהם בכפר גלעדי, בשל הסכנה למקום, היא נעמדה מול הציבור והודיעה: 'לא חשוב לי מה אתם תחליטו, אני אמשיך לתת קורת גג לעולים בלתי לגאליים'. וזה אולי מאפיין את כפר לגעדי בתור אבן-דרך בתרבות הארגונית, לטוב ולרע". הצד השני של הסובלנות הגדולה במשך השנים הוא כפי שאומר רן שביט "מוסכמות מאוד מטושטשות וגבולות מטושטשים בין מה שמותר ובין מה שאסור ובין טוב ורע בכללי הקיבוץ, גם בין לעבוד במשק ולעבוד בחוץ וגם עכשיו יש הרבה בעיות עם מליני שכר. אבל אלו דברים של השנים האחרונות". רפי אגמי המזכיר: "אנחנו לא האחרונים לעשות שינוי, אני לא מניח שתהיה התנגדות כי לא ראינו פה בכפר גלעדי אף פעם תופעות של שתי מפלגות או אסכולות. אין פה קואליציות אין פה חונטות או חבורות. יש אינדיבידואליים שיגיבו על פי תפיסתם ומצבם" איילת שביט: "התחושה שלי שגם לאחר המעבר למשכורות הגישה של הסובלנות והפתיחות תמשיך פה. לא תהיה פה מלחמת הכול בכול. אני לא חושבת שבבת אחת תהיה פה שבירה של כללים. אין פה מראש כול-כך הרבה כללים כדי לשבור. וזה לא שאנשים שחיו זה לצד זה יתחילו להיות מנוכרים אחד לשני, כי עכשיו הם לא חיים כול-כך זה לצד זה. חיים אחד ליד השני ולא כול כך צמודים. אני חושבת שחגים ימשיכו לחגוג פה כמו שחגגו עד כה". מותנה ברצון החברים לפני כשנתיים וחצי נכנס אמרי רון לשמש כיו"ר כלכלי של הקיבוץ. "כשנכנסתי הצהרתי שאני יוצא אם הם עוברים לשכר דיפרנציאלי". בפועל סיים רון את עבודתו לפני כחצי שנה והוחלף על-ידי יחיאל שמשוני. רון: הודעתי על סיום תפקידי בכפר גלעדי לפני 10 חודשים, ורשמית סיימתי לפני חצי שנה. אשר למעבר של כפר גלעדי לשכר הדיפרנציאלי - אני חושב שזכותו של כול קיבוץ להחליט על עתידו ברוב הנדרש לכך. לכן אין לי שום טענה בעניין זה, ואני מקווה ומאחל לקיבוץ כפר גלעדי הצלחה מלאה במודל שבחר בו. ש. מדוע לא הצלחת להביא לשיפור המצב הכלכלי של הקיבוץ למרות שהוא היה שיתופי ואתה טוען שאפשר לעשות זאת בכלים שיתופים? אינני חושב שהייתה סתירה כלשהי בין תפקידי בזרם השיתופי לבין פעילותי בכפר גלעדי, שכן הקפדתי לעשות הפרדה מוחלטת בין מה שהתחייב מהתפקיד לבין עמדותי בנושא הקיבוצי. אשר לקשר בין הצלחה כלכלית לבין מעבר לשכר דיפרנציאלי - לדעתי לא הוכח קשר כזה. יש הרבה דוגמאות לקיבוצים שיצאו מהמשבר באורח שיתופי (כמו למשל, הקיבוץ שאני עובד בו כעת, קיבוץ גבעת עוז, והוא לא יחיד) - ומנגד ישנן דוגמאות לקריסה חדשה אחרי המעבר לדיפרנציאלי - וכמובן שישנן גם דוגמאות הפוכות. בסופו של דבר - הסדרי קיבוץ שיתופי מותנים בנכונותם של החברים לתרום בעבודה ובמילוי תפקידים. למשוואה של הערבות ההדדית יש שני צדדים. ואם כול אחד דואג רק לעצמו, ובאווירה של "איש לאוהליו ישראל" - לא ניתן לקיים קיבוץ שיתופי. כפר גלעדי מאגר הקיבוצים תגובות - בפורום עיתונות תנועתית	עיתונות קיבוצית גיליונות אחרונים ארועים קרובים