|
15/03/2010 לו הייתי פולש - האם יש הסבר הגיוני לפער העצום בפיצוי המוצע לפולשים אל מול החקלאים? מאת: עו"ד ושמאי מקרקעין בית המשפט העליון פרסם פסק דין בערעור שהגישה חברת הבניה פרידמן חכשורי נגד מנהל מיסוי מקרקעין באזור תל-אביב. ומעשה שהיה כך היה: מינהל מקרקעי ישראל פרסם בזמנו מכרז לפינוי ובינוי של שטח קרקע ב"שכונת הארגזים" בתל-אביב. על הזוכה במכרז היה להתחייב לשלם למינהל סכום כסף עבור הקרקע, וכן להתחייב לפנות את הפולשים שתפסו חזקה באותה חטיבת קרקע, ובתמורה יהא זכאי להקים ולשווק במקרקעין אלה פרוייקט של מאות דירות ואלפי מטרים של שטחי מסחר. בסופו של יום, זכתה חברת פרידמן חכשורי במכרז, תמורת סכום סמלי של כ - 1.3 מיליון ₪. דא עקא, שעל עסקה מסוג זה על הרוכש לשלם מס רכישה. מס הרכישה מחושב כאחוז משווי העסקה. רשויות המס סירבו להכיר במחיר ששולם למינהל כשווי העסקה, וטענו כי למחיר ששולם יש צורך להוסיף גם את עלות פינוי הפולשים, שהוערכה על ידם בסכום של כ – 100 מיליון ₪. על שומה זו ערערה חברת פרידמן חכשורי בפני ועדת ערר, וערעורה נדחה. על דחיה זו ערערה החברה בפני בית המשפט העליון, וכעת נדחה גם ערעור זה. עובדות המקרה המתוארות לעיל, מעלות מספר שאלות ותהיות, הן במישור הכלכלי, הן במישור הציבורי והן במישור הצדק החלוקתי: א. אם החלק מערך הקרקע שמקבלת המדינה (באמצעות מינהל מקרקעי ישראל) בגין העסקה הנו רק 1% משוויה הכולל, כאשר 99% מערך הקרקע נמסר לפולשים, מדוע היה צריך מלכתחילה לפעול לסילוקם של אלה, במקום לאפשר להם בעצמם להתקשר עם יזם להקמת הפרויקט? סביר להניח שכך היה ניתן לקבל תשלום גבוה יותר בגין הקרקע מהיזם שהיה מתקשר עם אותם תושבים מרצונם, ולא כמי שבא לפנותם. כך גם היו נחסכות כל ההוצאות של הכנת המכרזים, המאבקים המשפטיים, התכנון וכד', שהיו נופלות כולן על כתפי התושבים והיזם. יש להניח שבפועל, הוצאות אלו שהוציאו המינהל והעיריה היו גבוהות בהרבה מהסכום הזעום שקיבל המינהל במכרז. ב. לחילופין, ניתן היה להחיל על המתחם את העקרונות שמחילים כיום מינהל מקרקעי ישראל ורשויות המיסוי על פרויקטים של פינוי בינוי מרצון בערים השונות, בהם נהנים הן הדיירים והן היזמים מפטור מלא מתשלום למינהל ומתשלום מסים, וזאת כחלק מהרצון ל ג. על בסיס נתונים אלה, בכמה ניתן להעריך מבחינה כלכלית את שווי השמירה על הקרקע בקרקעות אותם מנהל מינהל מקרקעי ישראל? , דהיינו, את "שווי השירות" של מי ששמר על שטחי קרקע פתוחים במשך שנים רבות, כך שכאשר הגיע המועד לפתח אותם, הם היו פנויים מפולש כלשהו? ד. במישור הצדק החלוקתי, קשה להסביר כיצד אין התייחסות מצדו של בית המשפט ה. האם יתכן כי ההפרש העצום בשיעור הפיצוי בין פולשים לבין חקלאים מקורו בחשש כי ישנן אוכלוסיות של פולשים אשר הפינוי שלהם ילווה במעשי אלימות, בעוד שכאשר מדובר במגזר החקלאי חשש כזה אינו קיים? האם חס-וחלילה יש אכן, שאלות רבות ותשובות - מי ייתן?
אופיר אבסלנדר – "רוני חסיד דוברות ויחסי ציבור" |
|
||||||||||||||
 |
