הפשרת קרקעות חקלאיות – הצורך במדיניות חקלאית

 

07/03/2010

 

 

 

מאת: איתן בן דוד, מזכ"ל תנועת המושבים

 

 

בישראל מתרחשת תופעה מדאיגה של זחילת פרברים עירוניים לתוך שטחים חקלאיים. ככל שפוחתת הכדאיות הכלכלית מהמשק החקלאי, גוברים הלחצים למכור את האדמות החקלאיות, ונראה שמבחינה כלכלית טהורה, אי אפשר לשמר חקלאות במקומות שיש בהם לחצי עיור. אלא, וכאן באה לידי ביטוי הדילמה שבין הטווח הארוך לטווח הקצר, במקומות שבהם לחצי העיור הם הכבדים ביותר, בטווח הקצר נחוצה ההגנה החזקה ביותר על החקלאים, ואין זה למען "החקלאים", אלא דווקא למען תושבי הערים, ולא לטווח הקצר כי אם לטווח הארוך.

הקרקע היא מוצר ציבורי, ובשטחה המצומצם של מדינת ישראל, הקרקע היא משאב לאומי חשוב לאין ערוך, מבחינה אקולוגית, ביטחונית וערכית. חייבים להתייחס להפשרת האדמות בפרספקטיבה ארוכת טווח, השוקלת בכובד ראש, משתנים גיאו-אסטרטגיים ומשתנים שעלולים להפר את שיווי המשקל הבעייתי שאיתו אנו יודעים להתמודד, וליצור מצב חדש שהכלים שיש בידינו אין בהם די להביא אותנו ליעדים שהצבנו לעצמנו.

הבעיה היא שהממשל אינו מציב יעדים באופן ברור, וגם אם הוצבו יעדים (דוגמת תמ"א 35), המציאות בשטח (ובמילים אחרות התמיכות הניתנות בפועל), אינה מובילה ליעדים שאמורים לשמור על שפיות ירוקה בין גדרה לחדרה ובין הים לכביש שש. שפיות ירוקה הקשורה לערכים יהודים ציוניים במדינת ישראל.

בטווח הארוך, יש קשר ישיר בין הפשרת אדמות חקלאיות לבין עתידה של מדינת ישראל ומשום כך על הגישה להיות שונה לחלוטין: חיזוק המשק המשפחתי במרכז הארץ, הפיכתו לכדאי כלכלית, חיזוק הקשר שבין היהודי לאדמתו. יש להתייחס לנושא הפשרת האדמות כלמפתח שיקבע כיצד תראה מדינת ישראל בעוד עשר, עשרים ושלושים שנה.

יש לבחון נקודה נוספת והיא, פיזור האוכלוסייה בארץ. מדינת ישראל חייבת ליישב את הנגב ואת הגליל, חייבים לעבור מדיבורים למעשים בלי שום דיחוי; הפשרת אדמות במרכז הארץ עומדת בניגוד מוחלט ליעד זה. ושוב, בטווח הארוך, הפשרת אדמות במרכז משמעה איבוד הנגב והגליל. כל מי שנמצא בשטח יודע שאין מדובר בהצהרות אפוקליפטיות זוהי המציאות והדבר מתרחש מול עינינו מידי יום ביומו – גם היום.

לסיכום, ברצוני להדגיש את הפער שבין פעולות פופוליסטיות קצרות טווח ובין החלטות הנובעות ממשילות ברורה, מתוך הצבת יעדים שנגזרים ממדיניות שמבינה את הקשיים שמדינת ישראל עומדת להתמודד איתם בעשורים הקרובים. המרחב הכפרי הוא מוצר ציבורי, מוצר שיש לבחון אותו בכלים ארוכי טווח, הטיפול בו בעדשה כלכלית קצרת טווח, הוא טעות שעלולה לעלות לכולנו ביוקר.

 

אופיר אבסלנדר "רוני חסיד דוברות ויחסי ציבור"


מסמכים אחרונים באתר התאחדות חקלאי ישראל