גידול דלעת בבקעת בית שאן 

31.12.2005

 

מתוך: "יבול שיא", מוסף "הדף הירוק" ו"קו למושב", בעריכת עמי רוז'נסקי 


מעבר לגידול דלועים, כך מקווים במו"פ בית שאן, ימלא סוף סוף את החסר, או יותר נכון את החור הכלכלי שהשאירה אחריה הכותנה שירדה מגדולתה, או מבמת ההיסטוריה של האזור באמצע שנות השמונים.

 

את ימי הזוהר של גידול הכותנה, שהתפרס בזמנו על פני כ-75 אלף דונם בבקעת הבית שאן, זוכרים אנשי הגד"ש וגם גזברי הקיבוצים באנחת געגועים. בשנים האחרונות מגדלים על אותם השטחים בדיוק סוגים שונים של ירקות לתעשייה, כשההכנסה מהם עומדת כל העת בסימן שאלה.  "די בשנת יבול נמוך או בחורף קיצוני והגידול יכול להסתכם בהפסד או להפוך לשנה שבה רק הוחלף כסף בכסף!" אומר ליבול שיא, ציון דקו, מנהל מו"פ חקלאי בית שאן, שבבעלות המועצה האזורית בקעת בית שאן,  בשת"פ עם משרד החקלאות, על כל שלוחותיו, עם הקק"ל ומוסדות המחקר.

 

אברום גלבוע, מכפר רופין, מנהל חוות הניסיונות של המו"פ מספר, כי ביום של תצוגת זנים, שנערך בנוה יער הם פגשו את דר' הרי פריס  שהציג דלועים פרי טיפוחו ונפל להם האסימון ומו"פ בית שאן מיהר להרים את הכפפה.

 

זאת השנה השניה, שחוות המו"פ  עוסקת בדלועים.  על אף ההתלהבות יש לזכור, כי מדובר בניסיון המתנהל בחלקה בהיקף של שני דונם בלבד, אבל הניסיון נראה די טוב. זרועים פה זנים שונים של דלועים, ששמות עדין אין להם, הם מסומנים בשלב הזה רק במספרים, כשהחלוקה היא בין זן המיועד להפקת שמן, שהוא המעניין ביותר, לבין זני המאכל.

 

לאלו תוצאות ציפיתם כשניגשתם לניסוי?

ציון דקו, "דבר ראשון רצינו לבדוק איך דלועים גדלים אצלנו באזור, איזה יבול נקבל ואיזו איכות של תוצרת. עכשיו אנחנו כבר יכולים לומר, כי אפשר לגדל דלועים בבקעת בית שאן ובתום שנת ניסוי נוספת ניגש ברצינות גדולה יותר לבדוק את הפן השיווקי-כלכלי.

 

אברום גלבוע, "אחרי הקטיף  של דלועי הזן המיועד לשמן, הפקנו ממנו גרעינים במכונת דיש שנועדה לגרעיני אבטיח. כשנגיע לשלב הגידול המסחרי נוכל גם לייבא מכונות מתאימות לדלועים מאוסטריה, מדינה בה גידול הדלועים לשמן מאכל הוא ענף גדול במיוחד. שלחנו את גרעיני הדלעת להפקת שמן ולבדיקת איכות במכון ולקני ומצאנו, כי מהתוצרת הגדלה בבקעת בית שאן ניתן להפיק שמן מאכל באיכות טובה."

 

כאן המקום לציין, כי שמן גרעיני דלעת - PUMPKIN SEED OIL  הוא בעל תכונות בריאותיות ויש לו פוטנציאל שיווקי בארץ, אבל בעיקר בעולם. הוא משמש לענף המזון, אבל גם לקוסמטיקה.

 

 בכתובים מצאנו, כי השמן שצבעו כהה , עשיר בחומצות חיוניות, בויטמין B, פרוטאין ואבץ והוא מקור חשוב לאומגה 3, 6 ו-9. בתחום הבריאות השמן משמש לטיפול בבעיות פרוסטטה וברפואת הלב עושים בו שימוש בזכות תכולת האבץ הגבוהה שבו. שמן דלעת נפוץ גם בשימוש קוסמטי להבהרת עור ולשיקום והחייאת תאי העור.  שמן גרעיני דלעת מקובל מאוד ברפואה הטבעית.

 

ואם לחזור לפן החקלאי הרי שלפנינו גידול שכל שלביו  ממוכנים. אחרי בדיקה הם בחרו בשיטה של זריעה ולא בהכנת שתילים.  הניסיון של זריעת האביב ערך כ-110 ימים מהזריעה ועד האסיף.  בספטמבר הם זרעו שוב כדי לבדוק כיצד מתנהל הגידול בסתיו ובחורף. הפירות כבר גדלו, אם כי, מוקדם עדין לומר האם גם החורף היא עונה טובה לגידול. היצואן שהוא חברת אגרקסקו לחץ לקבלת דלועים בחורף עונה בה השוק האירופאי צמא מאוד לתוצרת.

 

צריכת המים של גידול הדלועים היא ממוצעת ואינה יוצאת דופן בהשוואה לגידולי שדה אחרים. בתחום הגנת הצומח כבר גילו כאן, כי באביב סובלים הדלועים מווירוסים וקימחון.  כנגד הכנימות המעבירות את הווירוסים הם התמודדו באמצעות רשתות ועל ידי כיסוי האדמה ביריעות פלסטיק בגוונים שונים מתוך כוונה שהכנימות תמשכנה לפלסטיק ולא אל הצמחים.

 

 על אף העובדה שהתחושה היא, כי בבקעת בית שאן אפשר לגדל דלעת, במו"פ האזורי בינים  כי יש עדיין הרבה מה ללמוד. צריך להגיע למספר צמחים אופטימלי למטר, לאתר את מועדי הזריעה הטובים ביותר, את כמויות המים והדשן. את הבעיות לומדים תוך כדי תנועה, כשהם נעזרים גם בניסיונם של מגדלי דלעת השדה המסורתית המהווה מודל, אך ברור שמדובר בגידול שונה.

 

ציון דקו מאמין, כי תוך שנתיים הגידול יעבור כבר למשקים ויהפוך למסחרי, עם כי, צריך עדיין לבנות תורה סדורה של מערכי טיפול בתוצרת מהקטיף ועד למיצוי השמן. הפקת השמן, איננה נושא חקלאי נטו, וגם הוא עדיין בבדיקה. בישראל יש גופים היודעים להפיק שמן מגרעיני דלועים, אבל המגמה היא שגם השלב התעשיתי יתרום לפרנסת האזור ויטופח כאן בבקעת בית שאן.  בניגוד לשיתוף הפעולה החם לו אנו זוכים מאנשי המו"פ בהצגת הצד החקלאי של הדלועים, אל הפן התעשייתי הם פחות מוכנים להיכנס ובמקום תשובות לשאלות אנחנו מקבלים הרבה מאוד חיוכים מנומסים ונבוכים, שכן אין להם עניין לחשוף יותר ממה שצריך בתחום המסחרי.

 

רובו של יבול הדלועים ייועד ליצוא, על שוק מקומי קשה לבנות, במיוחד לא בתוצר שמתכוונים לגדלו במאסות גדולות כל כך.

 

את דלעת השדה C.pepo  הגדולה והמוכרת מאפיינים מספר חסרונות בהם, כמובן הגדול אך גם חוסר הטעם או יותר נכון ה"אין טעם" ורק מעטים רואים בה מאכל תאווה. הטיפוח של הרי פריס בנווה יער הניב זנים שונים בגודלם, אך לא פחות חשוב בטעמם המתוק יותר ובצבעם.

 

כל הזנים הגדלים כאן בחלקת הניסוי הם קטנים מאוד ביחס לגודלה של דלעת השדה. אנשי הטיפוח מדברים על דלעת אישית בצבעים וטעמים שונים. בבדיקות טעם שנערכו התברר, כי אחד הזנים ערב דווקא לחכו של הצרכן האנגלי יותר מאשר לאחרים. מעניין לציין, כי הטיפוח לא הצליח לאתר עדיין את הזן שיערב לחכו של הצרכן הישראלי. והכוונה היא לפנות לשפים שונים, שיכינו מטעמים ויגישו את המלצותיהם כדי שאפשר יהיה לדעת באיזה מהזנים שמגדלים כאן כדאי להתרכז. 

 

אבל בשלב זה מרכזים את מרב המאמץ לפן החקלאי של הגידול. הלבטים הם בשאלה, כיצד להגיע לגידול איכותי בעלויות סבירות. החקלאים מצדם מוכנים לקלוט גידול חדש, שיוכיח את עצמו, שכן האלטרנטיבה, ירקות לתעשייה, שכבר שוחחנו אודותיה, לא בדיוק ממלאת את מקום הכותנה שנעלמה מהנוף.


מסמכים אחרונים באתר התאחדות חקלאי ישראל