תפריט מחלקה
הצג בחידושים; הצג תאריך בדף; הצג תגובות בדף + 1/1/2050 3

תיק תרבות: מתרשמת - בת צחוק דאדאיסטית

שוש גרץ, הזמן הירוק

איילת כרמי. פרט מתוך אדם דואג. צילום: אלעד שריג


"אני-אתה-משתפי-פעולה" של גיא בן אמוץ, ו"אדם דואג" של אילת כרמי, במשכן לאמנות בעין חרוד
 
במשכן לאמנות בעין חרוד מוצגות, בנוסף לתערוכתה של אפרת שוילי, שעליה כבר נכתב במדור זה (ה"זמן הירוק", 5.12), תערוכתם של: גיא בר אמוץ (בן מעברות), אילת כרמי (בת בית השיטה) וגבריאלה שוץ.

 
בדומה לתערוכותיו/מיצביו הקודמים של גיא בר אמוץ, גם על המיצב הנוכחי - "אני-אתה-משתפי-פעולה" - שורה רוח דאדאיסטית ומטא-אמנותית. במיצב נוטלים חלק שקית אשפה שחורה "מדברת", המונחת על הרצפה, ושני מכלי טחינה גולמית "אל גמל" ו"סמל היונה", המוצבים על שולחן ישן ומשמשים גם כמשקולות לקצותיהם של שני דפים לבנים, הנעים בשטחם המשוחרר מעלה ומטה. על הקיר מודבק טקסט, הפורש את הדיאלוג/ריאיון שמתנהל בין גיא בגיא לבין גיא בגיא; טקסט חוקר ומתחקה אחר תהליך היצירה המוצגת, מקור ההשראה וההתייחסות, ואף מחקה ריאיונות בין מבקרי אמנות ו"שומרי סף" נוספים לבין אמנים אודות יצירתם, על מגוון המניירות הנהוגות בהם. יותר משהטקסט מבאר את היצירה, הוא בעיקר מצביע על חוסר היכולת ועל התהום הפעורה בין היצירה להסבר אודותיה ולפרשנותה. בפתח הריאיון/דיאלוג מתחקר המראיין גיא את האמן - בגיא - אודות בחירותיו האמנותיות ושואל: "אז מה פתאום טחינה?", שאלה המאפשרת לבגיא להפליג על כנפי קלישאות, רציונליזציה, אירוניה עצמית ואמיתות אמנותיות. בסוף הריאיון מתוודה האמן: "אל תלחץ אותי יותר מדי. זה הופך אותי לעצבני. תן לי שנה-שנתיים לחשוב על מה שאני עושה. לא הכול חייב להיות מובן דרך העבודות עצמן. תרד ממני".

 
"אדם דואג" הוא שם התערוכה של אילת כרמי. כרמי מציירת בהשראתן של מגזרות נייר עתיקות מאוסף היודאיקה של המוזיאון: "שיוויתי" ו"מזרח", מגזרות שנהגו לתלות בבתים, בבתי כנסת ובבתי מדרש על קיר המזרח לכיוון ירושלים. כרמי שומרת בציורה על נאמנות לדימויים ולסגנון של מגזרת הנייר היהודית-מסורתית, אולם בד בבד היא גם שותלת אלמנטים ודימויים הזרים לה. בהתאמה למגזרות הנייר היהודיות המסורתיות, הציור המרכזי בתערוכה, המתפרס על פני קיר שלם, מכיל דימויים של אריה הניצב אנכית על שתי רגליו האחוריות, כתר לראשו, לועו פעורה ולשונו משורבבת, גריפונים מכונפים - חיה מיתולוגית בעלת גוף אריה וראש עיט - נשר דו-ראשי, צמחייה וניצנים מסוגננים. בנוסף למוטיבים הללו משובצים בציורה של כרמי גם תחיליות של פתגמים, ששובצו במגזרות ה"מזרח" כדוגמת "אדם דואג" הלקוח מהאמרה: "אדם דואג על אובד דמיו ואינו דואג על אובד ימיו; דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים". בין המוטיבים והדימויים המסורתיים הללו כרמי משבצת נשים עירומות, הנראות כמיזוג בין פסל הלניסטי לאישה בת ימינו, שזרועה מקועקעת בדגם צמחייה, אשר מהדהד לזה המעטר את מגזרת הנייר המסורתית. הנשים הללו מדגמנות תנוחות מאולצות העומדות בניגוד להבעות פניהם, המקרינות שלווה ומצב של התבוננות ושל התכנסות פנימה.

 
הציור של כרמי נע בין שטיחות לנפחיות, בין תיאור ריאליסטי לבין תיאור סכמתי ושטוח, בין מסורת לבין עדכניות, ובין תנועה ו"קו" רציף לשבירתו ולקיטועו. מחד, בדומה למגזרת הנייר המסורתית, שבה קיים קו מתאר משותף ורציף המאחד את כלל הדימויים, דימוייה של כרמי משיקים זה לזה ויוצרים מבנה של קשת רציפה, אולם מאידך, הדימויים השונים מצוירים על דפים שקופים נפרדים המוצבים בזוויות שונות ובחפיפה חלקית, שוברים את תחושת הרציפות והתנועה ו"פוגמים" בשלמותו של הדימוי.

 
ומעל כל אלה אנו ניצבים לנוכח ציור מרשים המפתה ביופיו.
אוצרת: גליה בר אור, משכן לאמנות עין חרוד. עד ה-14.1.14

 

shoshgr101@gmail.com

 

 
כיתוב תמונה:
אילת כרמי, פרט מתוך אדם דואג. צילום: אלעד שריג.

העתקת קישור