|
הכנס השנתי של 'אהדה' לתחילת שנת הפעילות 2006 התקיים ב-12.1.2006 באולמו של 'סמינר הקיבוצים' בתל-אביב, שהועמד לרשות 'אהדה' ללא תשלום. השתתפו יותר מ-140 אישה ואיש מכל הארץ, רובם הורים לבני קיבוץ בגילים שונים, שהם בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים. באו גם כמה מאנשי המקצוע בתחום השירותים החברתיים בקיבוצים ובמועצות אזוריות, ובעלי תפקידים, וכן כמה בני-קיבוץ בעלי צרכים מיוחדים בעצמם. הכנס נמשך יותר מ-5 שעות. יוסי אסף (בית השיטה) מנהל סמינר הקיבוצים הציע בדברי ברכתו ש'אהדה' יעשה את הסמינר לביתו הקבוע ! גדעון פלס (מחניים) יו"ר ארגון 'אהדה', פתח בתיאור הדברים שנעשו ע"י 'אהדה' ונציגיה ב-2005: השפעה על תוכן חוברת ההמלצות לערבות הדדית בקיבוצים שפרסם אגף חברה בתנועה הקיבוצית; השתתפות פעילה ב 'ועדת דולב' שמונתה ע"י ועדת העבודה הבריאות והרווחה של הכנסת לבדוק ולהמליץ בנושא מעמדם וזכויותיהם של נכים בקיבוצים (ב-2 הכוונים: כלפי הקיבוצים וכלפי הגורמים הממלכתיים); תמיכה בכניסת 'תקנות סווג הקיבוצים' החדשות לתוקף (החל מ-18.1.2006, עם 'ארכת הסתגלות והתאמה' של 6 חודשים נוספים); שיתוף פעולה עם ארגונים עמיתים, כמו 'חמ"ד' של הנכים חברי קיבוצים, איל"ן הקיבוצי ועוד; יזום והשתתפות בעריכת כנסי הסברה ומידע המיועדים הן למשפחות בעצ"מ והן לבעלי תפקידים ומקצוע בקיבוצים ובעיקר במועצות האזוריות; עידוד התקשורת הפנים-ארגונית (בקרב משפחות 'אהדה' שכבר קשורות ושעדיין לא) ותקשורת-החוץ (עם הקיבוצים, ארגונים ועמותות, גורמים ציבוריים וממלכתיים, ועם הציבור כולו), להעלאת נושאי בעצ"מ בקיבוצים לידיעה, לדיון ולפתרון (לקראת הכנס השנתי פורסמה בשבועון 'הקיבוץ' כתבה מקדימה, ובכנס נכח עיתונאי 'הארץ' שפרסם בעקבותיו כתבה מסכמת); קיום ימי עיון ולמידה ארציים (במרץ 2005 ובינואר 2006) בנושאי 'אהדה'; ומאמצים לגיוס משאבים תקציביים למילוי המטלות ש'אהדה' צריכה לשאת. לרבות הבטחת משאבים למילוי צורכיהם של בעצ"מ היום ובעתיד באמצעות חתימתם של הסכמים אישיים בין בעצ"מ ומשפחותיהם לבין קיבוציהם וכן - 1. סיוע ויעוץ למשפחות בעצ"מ ו'סינגור' כלפי הגורמים השונים. 2. יעוץ והדרכה לבעלי התפקידים המתאימים בקיבוצים ובמועצות האזוריות. 3. במקרי-צורך - 'גישור' בין המשפחות לקיבוציהן לבניית הסכמות. גדעון גם הציג את מסגרת תקציב אהדה המוצע להיות בשנת 2006 155,000 ₪, בתנאי שיימצאו לו המקורות. נכון לסוף 2005 תקציב 'אהדה' הוא גירעוני (עשרות אלפי שקלים). מקורותיו התקציביים של הארגון מעטים: תמיכת קרנות המדינה הצטמצמו ביותר, תקצוב נמוך מאד של התק"צ (16 א/₪ לשנה), תרומות של מספר קיבוצים ותשלום, שלא תמיד מכסה את ההוצאות, עבור מפגשי ייעוץ במקומות השונים, וגם דמי- החבר של חברי 'אהדה' (כיום – 70 ₪ לשנה) שאינם משולמים על ידי כלל החברים! כתכנית עבודה ל-2006 הוצג הצורך להמשיך בכל מה שנעשה ב-2005, עם כמה דגשים ותוספות. התכנית המפורטת מוצגת ב 'דף אהדה' של טבת-ינואר: 1. סיום ניסוחן של המלצות 'ועדת דולב' והגשתן, עוד לפני הבחירות לכנסת הבאה, כדי לקדם הפיכתן למחייבות הן בתקנוני הקיבוצים (החייבים לתקן אותם גם בתחום הערבות ההדדית עד יולי 2006), והן בחקיקת המדינה. 2. קידום נמרץ של חתימת הסכמים אישיים בין משפחות בעצ"מ לקיבוציהן. 3. העצמה של הפעילות ההסברתית והתקשורתית, וקידום גיוס משאבים. 4. בניית 'רשתות' אזוריות המבוססות על פעילים מקומיים לסיוע למשפחות הנזקקות בכל אזור ואזור, ותגבור קבוצת הפעילים ב 'אהדה'. 5. הקמת קבוצה של עורכי-דין מתנדבים לסיוע למשפחות, אם תידרשנה להליכים משפטיים. (ב'תקנת הסיווג' החדשה בנושא 'ישוב סכסוכים' נקבע, שבכל מקרה בו מיוצג הקיבוץ בהליך משפטי - בבוררות או בבית-משפט – ע"י עו"ד מול חבר/ה מחבריו, עליו לממן גם לחבר/ה ייצוג משפטי כזה !) גדעון הדגיש את גישתו המעדיפה פעולות גישור לשם הגעה להסכמות, על פני פנייה לערכאות משפטיות. לאחר הצגת טבלה סכמאטית של חלוקת תחומי האחריות בין מזכירות 'אהדה' לארגון כולו, על כל חבריו (כמו שהוצג ב'דף אהדה' של טבת-ינואר), הוצג הרכב המזכירות ל-2006 (מריאלה קוצר מעין המפרץ ואברהם אילת מכפר מסריק הצטרפו) ואושר ללא מתנגדים. הרשימה כולה עם כתובות ומספרי טלפון תוכנס למדור 'מזכירות אהדה' באתר האינטרנט: www.ahada.org.il גם מסגרת התקציב ל-2006 אושרה (כאמור: 155,000 ₪) וחברים המעוניינים להשתתף בקביעת פרטיו וסדרי העדיפות בו הוזמנו לבוא לישיבות המזכירות שתעסוקנה בסעיפי התקציב, או לכתוב לחבריה. (גדעון העיר שבעקבות מעבר קיבוצו 'מחניים' ל 'מודל התפרנסות' חדש, יתכן שייאלץ לפרוש מתפקידו ב'אהדה', שתיקצובו הנוכחי אינו מאפשר התפרנסות ראוייה). תכנית העבודה הועברה לדיון ולאישור בסוף הכנס, בסיכום הדיון בנושא: האם לכלול בין יעדי ארגון 'אהדה' להבטחת מחייתם ועתידם של בני-קיבוץ בעצ"מ, גם את קידומה של קבלת בנים לחברות בהליך חקיקה מיוחד, או לא. לשאלתה של לינה ארנון מ 'בית זרע' נאמר: נכון לעכשיו אין בידי 'אהדה' להעמיד יועצים משפטיים אישיים או 'מייצגים' לחברים עצמם, אלא עו"ד עטיר הרדוף, מייעץ (בהתנדבות) ל'אהדה', כארגון. ב'גישור' עוסק גדעון. (ויש הפונים גם למוסד לגישור ולבוררות של התנועה הקיבוצית או גם לגורמים אחרים) לשאלתו של מייקה יופה מרמת-יוחנן נאמר: 'אהדה' עצמו אינו עמותה רשומה, אלא פועל במסגרת העמותה הרשומה - 'מוסדות חינוך ותרבות של ברית התנועה הקיבוצית'. יחיעם יוגב מכפר מנחם העיר: צריך לתבוע מהתנועה הקיבוצית הגדלת השתתפותה בתקציב 'אהדה' מעבר ל-16 אלף הש"ח שהיא מקציבה ל'תקורה', וזאת על בסיס העמקת הגבייה של דמי החבר ב'אהדה' מן החברים בארגון. גדעון פלס העיר שלהערכתו יש בקיבוצים יותר מ-700 בעלי המוגבלויות שהוריהם רשומים ב'אהדה', ומספרם עשוי להגיע עד פי שניים או שלושה – עד 5-10 בעלי מוגבלויות בממוצע לקיבוץ (סה"כ – 2000-2500 בכל התנועה). הנושא העיקרי של הכנס היה: "דרכים להבטחת קיומם בכבוד של בנות ובנים בעלי- מוגבלויות וצרכים מיוחדים בקיבוץ שיתופי ובקיבוץ משתנה". אלה ההיבטים השונים של הנושא כפי שהוצגו ע"י הדוברים שהוזמנו ל'פאנל': אבשלום דולב (טירת צבי), יו"ר הועדה שמונתה ע"י הכנסת לבדיקה ולהמלצות בנושא מעמד הנכים בקיבוצים וזכויותיהם: לאחר מילות אזכרה למיכה רוזנטאלר ז"ל (מקיבוץ 'סעד') שהיה מראשוני 'אהדה' לפני כ-20 שנים, ובתחילת שבוע הכנס הלך לעולמו, הדגיש אבשלום: "המסר החברתי של הקיבוץ ילך לאיבוד, אם במהלך השינויים החלים בו לא תהיה הקשבה לצרכיהם של בעלי הצרכים המיוחדים והסתכלות עליהם". הועדה בראשותו, שבה משתתפים לצד נציגי ארגוני הנכים בקיבוצים ומחוצה להם גם נציגי המוסדות הממלכתיים הנוגעים לתחום (הביטוח הלאומי, רשם האגודות השיתופיות שבמשרד התמ"ת, נציבות השוויון לבעלי מוגבלויות שבמשרד המשפטים), נועדה ללוות את התהליכים בקיבוצים, שהם אוטונומיים להחליט בסופו של דבר בעצמם, ו"לעזור להם לעזור לעצמם' לעשות את השינויים 'בדרך חינוכית" כדברי אבשלום. על רקע "סווג הבלהות" (כציטוט שהביא אבשלום מאחד העיתונים) וההתרוצצות כיום בתנועה הקיבוצית - אם יווצרו בתהליך יחסים חדשים בין המדינה ומוסדותיה לקיבוצים, חברי הועדה בתפקידיהם יוכלו לסייע ! "נכון שלא אוהבים אותנו", המשיך אבשלום, "ובוועדה אנחנו מנסים לגרום שיאהבו אותנו יותר ויתנו פתרונות", ב-2 כוונים: בקיבוץ פנימה, ומהקיבוץ כלפי מוסדות-המדינה. לדבריו סוכם עם מזכירי התנועות הקיבוציות, שבסיס המלצות הועדה יהיו 'תקנות סווג הקיבוץ', ומטרת ההמלצות – לתת פירוט ופרשנות טובה יותר וליצור מנגנוני הטמעה (בהם: הסברה ואספקת המידע, גישור וככלות כל הקיצין - הליכי משפט) - כדי שבתהליכי השינוי הבאים ליצור מאזן חדש בתוך הקיבוץ ובקרב חבריו – ההתייחסות לנכה ולבעל הצרכים המיוחדים תהיה 'נקודת מעבר' הכרחית, שאי-אפשר 'לדלג' עליה. מדובר ב 'תקנים', בהעמדת מקורות התפרנסות ביותר כבוד על אף המוגבלויות, ובעוד כל "הפרטים הקטנים" אינם כלל "קטנים". בתוקף חוקי המדינה הופכות המועצות האזוריות ובתוקף ההתארגנויות הכלכליות הופכים הארגונים הכלכליים למוקדי העיסוק בענייני הקיבוצים. עדיין אין התארגנות מקצועית מספקת לנושאי בעצ"מ, כולל איסוף הידע. * כאן הוקראה התוספת שהוספה, ביוזמת "אהדה" והוועדה, יום לפני הכנס, להחלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל לעניין 'שיוך דירות המגורים' (החלטה 979 ודו"ח ועדת קובי הבר): "...המינהל יתיר שיוך יחידת מגורים מתוך חלקת המגורים [של הקיבוץ] לבעלי מוגבלויות שאינם משפחת חברים באגודה לפי החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ..." ההחלטה כפופה עדיין לניסוח הסופי של המינהל, וכמובן – להחלטתה של אסיפת-החברים בכל קיבוץ וקיבוץ ! בכך נפתח הפתח ונקבע העיקרון, ולדעת אבשלום מאד לא סביר שאסיפת קיבוץ לא תחליט את ההחלטה המתאימה. הדגיש אבשלום בסיכום: המלצות הועדה בראשותו, שהיא ועדה מייעצת, הן המלצות בלבד. כדאי להתאים את הציפיות שגורמי הממלכה יקבלו אותן ושהקיבוצים יטמיעו אותן, והמלאכה עדיין מרובה. הוסיף גדעון: אמנם ההגדרה אומרת ש"הקיבוץ רשאי", אבל יתכן שנכון יהיה ש 'ועדת דולב' תגדיר גם מתי "הקיבוץ חייב", כחלק מהבטחת מקורות ובטוחות למילוי צרכיו של בעצ"מ לחייו וכ'תנאי מינימום' להסדרי הערבות ההדדית, שעל בסיסם יצטרך רשם האגודות השיתופיות לאשר את סיווגם כ "קיבוץ משתנה". ******************************************************************* עירית פלדמן, ראש תחום הנכים הכלליים במוסד לביטוח לאומי: הנכים הכלליים בישראל, שאינם חוסים תחת שום חוק ייחודי ויעודי אחר (כמו נכי תאונות עבודה, נכי תאונות דרכים, נכי צה"ל וכו') הם קבוצת הנכים הגדולה ביותר, אבל גם הענייה ביותר, ובעלת הזכויות המצומצמות ביותר. מינימום שבמינימום. בייחוד בעקבות הקיצוצים שמקצץ משרד האוצר. 2 בעיות ייחודיות לנכים כלליים בקיבוצים: 1. הגדרת הכנסתם (בשונה מן ההגדרות המקובלות למי שאינם בקיבוצים). 2. חוסר ידע 'בשטח' (בקיבוצים) על אפשרויות הקשר וההסתייעות בביטוח הלאומי. עירית ביקשה שהנוכחים יהפכו לשליחיה לעניין זה להפניית נכים ובעלי צרכים מיוחדים אל הביטוח הלאומי, והזמנת מפגשי הסברה בכל אזור ובכל מקום שיבקשו. קיצבאות הנכות משולמות ישירות ואישית לאדם שהוכר כזכאי, או למי שנקבע כאחראי לו. בשום אופן לא (ישירות) לקופתו של מישהו אחר! הן גם מוגנות מעיקול או מניכוי לתשלום חובות. מכאן שהמוסד לביטוח לאומי אינו נענה ואינו מדווח לקיבוץ, גם אם הקיבוץ מבקש זאת ,אלא עפ"י פניית הנכה הזכאי בלבד ! עירית פרטה את סוגי הקצבאות לנכים: 1. גימלת ניידות (שהיא גבוהה יחסית, אבל ניתנת למעט נכים, ורק לבעלי הגבלה קשה בגפיים התחתונות, עם נכות של 40% עד 100% ורישיון נהיגה בר-תוקף, או לחסרי רישיון-נהיגה מ-60%. הגימלה מוכפלת אם הנכה עובד, כאשר הנוסחה הייחודית לחישוב הכנסה מעבודה בקיבוצים היא בסיס התשלום לביטוח הלאומי של חברי הקיבוץ כפול מס' שעות העבודה של הנכה חלקי 8, בדומה לנוסחאות הנהוגות במס-הכנסה. גם זה נושא לדיוני 'ועדת דולב' !); 2. קיצבת נכות למי שאין לו או שאיבד את כושרו להשתכר מעבודה. 3. קיצבת שירותים מיוחדים (שר"מ) למי שאינו מסוגל לטפל בעצמו בפעולות היום-יום (שאינו מסוגל לבדו להתרחץ, להתלבש, לאכול ולטפל בהפרשותיו; שאינו יכול לנוע בבית באופן עצמאי; זקוק להשגחה מתמדת של אדם אחר למניעת נזק לעצמו או לזולתו). הקיצבה הזאת ניתנת נוסף לקיצבת הנכות, ויש גם מי שזכאי לכל 3 הקיצבאות: נכות, ניידות, ושירותים מיוחדים. 4. קיצבת ילד נכה, המשולמת עפ"י קריטריונים מאד מצמצמים (ישנם בישראל כ-180 אלף ילדים נכים, שלדעת עירית – לפחות 50 אלף מהם זקוקים לקיצבה הזאת, אבל מקבלים אותה רק כ-20 אלף, על אף החלטות שנתקבלו כבר בשנת 2000 ע"י ועדות שמינתה הכנסת...). עירית פרטה את הקריטריונים לקבלת קיצבת הנכות - (לפחות 60% נכות רפואית, או לפחות 40% כאשר יש כמה סוגי נכות שלפחות באחד מהם נקבעו מעל 25% נכות) או שיקום מקצועי (מעל 20% נכות, התאמה לשיקום ורצון להסתייע בו). לדבריה אלה קריטריונים הנהוגים 'בעולם המערבי', ועל פיהם זכאים כיום לסיוע הביטוח הלאומי 170 אלף נכים בישראל, למרות שהם הוחמרו במסגרת חקיקת 'חוק ההסדרים' בכנסת. להערת בתיה סלע מ 'צאלים' שהאבחונים והגדרת הזכאויות ע"י הביטוח הלאומי נקבעים עוד לפני שפגשו את בעל המוגבלות, וב'גובה' כזה שלא ניתן כלל לממשם (אין קיצבה), הסבירה עירית שנכון הוא שרוב עבודת הועדות הרפואיות והחלטותיהן מבוססות על מסמכים רפואיים ולא על התרשמות או בדיקה אישית וחובת הרופאים להסביר זאת לפונים. עירית מודה שלא כולם ממלאים חובה זאת, והבטיחה להדגיש זאת במפגשי ההסברה שהביטוח הלאומי ימשיך לקיים. תכנית העבודה של הביטוח הלאומי קובעת שעד תחילת 2007 זה יובהר לכולם, בידיעה שכיום ישנה תחושת "אין עם מי לדבר בועדות הביטוח הלאומי". עירית גם הזכירה את האפשרות להגיש ערעור על החלטת ועדה רפואית. גדעון הדגיש שנושא עבודת המוסד לביטוח לאומי כלפי הנכים בתור שכאלה ראוי ליום עיון מיוחד. בכנס של היום יש להתמקד בנושאים שבתחום עבודת 'ועדת דולב', בהקשר של הביטוח הלאומי: השוואה ומיצוי זכויות הנכים בקיבוצים לאלה שיש לנכים מחוץ לקיבוצים, בכל מדינת-ישראל. אמרה זהבה מרגבה: בחורה בעלת נכות גבוהה מאד, כאשר היא נשארת בבית הוריה - קיצבתה בסך 2100 ₪ לחודש אינה מספקת לכיסוי הוצאות מחייתה, העשויים להגיע ליותר מ-7000 ₪ בחודש. לעומת זאת, אם היא מועברת ל'הוסטל', חייה (וגם חיי הוריה) משתפרים ללא הכר. אמנם רק 20% מקיצבת הביטוח הלאומי מועברת להורים, ו-80% ל'הוסטל', אולם משרד הרווחה משלים את יתרת הוצאותיה שם, מה שלא היה מעביר להורים. זהבה חלקה מחמאות לסידור הזה של 'הוסטלים'. הוסיפה עירית פלדמן מהביטוח הלאומי: המחוקק קובע את גובה הקיצבאות. משרד האוצר לוחץ כל הזמן להקטנתן. מזלם של הנכים שיש להם שדולה חזקה ('מטה המאבק של הנכים', שיואב קריים שהשתתף ב'פאנל' הוא דוברו) שמונעת הקטנה נוספת של הקיצבאות. אולם יש לזכור: רוב הנכים בישראל – 170,000 - חיים מהקיצבאות האלו. לעומתם – נכים בקיבוצים חיים במעין 'חממה' מבחינת תנאי חייהם. נכון שלנכים קשים, סיעודיים שאינם יכולים לטפל בעצמם, מועברת גם קיצבת שירותים מיוחדים (שר"מ) בסכומים שבין 1129 ל-3300 ₪. בחודש ינואר 2006 הקיצבאות עלו בשעורים נמוכים. לינה ארנון מ'בית זרע' תארה מצב בו בן קיבוץ נכה מקבל בסה"כ קיצבאות (נכות ו'סל שיקום') בסכום של 2515 ₪, וחי מחוץ לקיבוץ במסגרת שאינה מקבלת מרשויות המדינה השלמת תקציבים. מנין הוא או הוריו – חברי קיבוץ ותיקים - ישלמו לאותה מסגרת ויממנו את שאר ההוצאות שיהיו להם בגלל מצבו ? יחיעם יוגב מכפר מנחם הצביע על אפליה לרעה לכאורה של נכים בקיבוצים לעומת מי שאינם גרים בקיבוץ בעניין סיוע משרד השיכון ברכישה של דירת-מגורים או בשכירתה. (על פי הכתוב בחוברות של המוסד לביטוח לאומי). לדבריו מוגבל הסיוע רק למי שרכש דירה באחת מחברות הדיור הציבורי (חלמיש, עמיגור, עמידר וכו'). יואב קריים: כל נכה יכול לקבל דירה ב'דיור ציבורי'. נכה בכסא גלגלים יקבל את הסיוע גם אם אין במלאי של החברות הללו דירה מתאימה פנוייה. נכון שיש אפליית הנכים בקיבוצים, מכיוון שאין בהם דירות המוגדרות 'דיור צבורי' הניתנות לרכישה על ידם. הפתרון נמצא באמצעות סיוע לטווח ארוך לשכירת דירה שבבעלות הקיבוץ ע"י נכה שאינו חבר הקיבוץ אלא מוגדר 'תלוי בחבר קיבוץ'. גדעון: מדובר בסיוע בסכום של כ-650 ₪ לחודש, הנהוג גם היום למי שאינם חברים ושמוכרים כבעלי אי כושר השתכרות בשיעור של 75% ומעלה. הפתרון של אפשרות שיוך דירת-מגורים בקיבוץ, עליו הוחלט אתמול במועצת מינהל מקרקעי ישראל, יוכל לתת תשובות טובות יותר גם לאוכלוסיות שאינן בהגדרה הנ"ל. דן שרון מ'המעפיל' (אבא של בן-קיבוץ בעל מוגבלות ועובד במרכז לשיקום של התנועה הקיבוצית) נפגש עם עשרות משפחות ועם עשרות מזכירויות בקיבוצים. לדבריו הוא נתקל בחוסר אחידות משווע ברמות הידע והסיוע לנכים בקיבוצים, שנע בין הקוטב של "לב חם" לקוטב של "דברים קשים ואיומים" כדבריו. חשיבות הקמתה של 'ועדת דולב' – ביצירת אחידות ומחוייבות, מעוגנות במסמך מחייב, בלי תלות בזהותו ובהבנתו או ברצונו הטוב של בעל תפקיד זה או אחר בקיבוץ. יש להתגבר על חוסר הידע והמידע המשוועים בקיבוצים לגבי האופנים בהם יכולים נכים במדינת-ישראל להסתייע ! בהתחברות למה ש'המדינה' מעמידה לרשות נכים נבטיח גם את מלוי צרכי הבנים בקיבוצים לכל חייהם. "הקיבוץ לא צריך כל הזמן "להזהר" מפני בעלי הצרכים המיוחדים והוריהם, ואלה לא יצטרכו "לזחול" למען בניהם", דברי דן שרון. סיכמה עירית פלדמן מהביטוח הלאומי: החל מ-2004 – כל מי שפנה בתביעה לביטוח הלאומי קיבל את חוברת ה'זכויות', שבה יש גם מידע שאינו נוגע לפעולות הביטוח הלאומי, והוא אינו אחראי לתוכנו (כמו הסיוע של משרד השיכון בתחום המגורים לנכים, וכמו נושא ה'הוסטלים' וההשמה החוץ-ביתית). גדעון: אנחנו ב'אהדה' צריכים - באמצעות ההסכמים שבין המשפחות לקיבוצים- להשיג יותר ממה שהמדינה נותנת, בכך שהקיבוץ ישלים ממקורותיו את צרכי הבן. ****************************************************************** עו"ד איטה ילין, סגנית רשם האגודות השיתופיות במשרד התמ"ת, סקרה את ההיסטוריה מאז הגשת העתירה לבג"צ של חברים מקיבוץ בית-אורן ב-1979 ועד פרסום 6 התקנות החדשות לסווג הקיבוץ, בדצמבר 2005, וכניסתן לתוקף בינואר 2006. בהמשך פרטה את מה שנאמר בתקנות החדשות, ובמיוחד בעניין כללי הערבות ההדדית, החייבים להיות חלק מהתקנון של קיבוץ, והם תנאי המינימום לאישור סיווגם של ישוב או של 'חבר אנשים' כקיבוץ ("מתחדש"). כך גם לגבי התקנות בנושאי ה'שיוך' ו'ישוב הסכסוכים'. העיקרון המנחה שבבסיס התקנות: האיזון שבין טובת ה'כלל' לטובת ה'פרטים' שבו, תוך הכרה בהיות הקיבוץ ארגון וולונטארי, שבתור שכזה ריבוני לקבוע את אורחות חייו ואת התקנונים המתאימים. חובת המדינה להתערב קיימת בנסיבות בהן עלולה להיפגע ולהינזק אוכלוסיה חלשה וטעונת הגנה. לקיבוצים ניתנה מעין 'ארכת זמן' של 6 חודשים (עד יולי 2006) על מנת שיתאימו את תקנוניהם ואת ההחלטות הקובעות את אורחות-חייהם לדרישות התקנות החדשות. לאחר מכן יוכל הרשם לחקור את המצב, לאכוף את התקנות על מי שירצה להישאר 'קיבוץ', או לשלול ממנו את ההכרה ככזה, על יתרונותיה. חשובה גם חובתו של 'קיבוץ' ליידע בכתב ומראש את כל חבריו על כל שינוי באורחות חייו ומשמעותו, בייחוד במעבר מסווג של 'קיבוץ שיתופי' ל'מתחדש'! התקנות מתייחסות ל-3 'פלחי' אוכלוסיה, ומגדירות מי הוא 'תלוי בחבר' ובעצ"מ: הזכויות לבעלי צרכים מיוחדים המוגדרות בתקנות הן זכויותיו של החבר, במידה שהוא עצמו בעצ"מ, ובמידה שיש לחבר מי ש'תלויים בו' שהם בעלי צרכים מיוחדים - הזכויות הנוספות עקב כך הן של החבר ! זה כולל גם את מי שהם בנים בגירים (אחרי גיל 18) של חברי-קיבוץ שנפטרו בעודם חברים. הגדרת בעצ"מ בתקנות: "...שמוסדות המדינה המטפלים בכך, הכירו בהם כבעלי צרכים יחודיים, ובלבד שהם גרים בקיבוץ, ובהסכמת הקיבוץ אף מחוץ לתחומו." איטה הדגישה שלגבי ההכרה באדם שהוא בעל מוגבלות ובעצ"מ, הוחלט שהיא צריכה להינתן או ע"י המדינה או ע"י הקיבוץ (אחד מ-2 נותני ההכרה), ולא המדינה והקיבוץ (שניהם כאחד) ! זה אינו כולל "בגירים שבטרם שהיו לבעצ"מ עזבו את הקיבוץ, והקיבוץ החליט שלא להכיר בהם". דין אלה כדין כל אדם אחר עם מוגבלות, אזרח ישראל שאינו בקיבוץ, אלא אם הקיבוץ החליט לסייע גם לו, למען ההורה חבר הקיבוץ. איטה פרטה את התנאים המפורטים בתקנות החלים על החברים ועל הקיבוצים, את סדרי העדיפות, ואת הסייגים והמגבלות האפשריים והמותרים (יכולת כלכלית של הקיבוץ, שעבוד נכסים של משפחת הבעצ"מ וכו') להבטחת צרכיהם של בעלי הצרכים המיוחדים כל חייהם, וגם החובה להעמיד לכך מקורות כספיים. בתקנות נקבעה הקמת 'ועדה לצרכים מיוחדים' בקיבוץ לדיון וסיכום בתחום זה. * [ נוסחי כל 6 התקנות נמצא ב 'אתר הקיבוצים' באינטרנט:www.kba.org.il]. גדעון: מה שמדאיג ב 'תקנות הסיווג' הוא האפשרות ש"קיבוץ" יחליט שאינו יכול או אינו רוצה לשמור על תנאי המינימום שבהן, ויוותר על סווגו כ'קיבוץ'. איטה (בתשובה לשאלות): באותם מקרים בהם קיבוץ אינו יכול כלכלית לעמוד בתנאי המינימום הללו של הערבות ההדדית, מי שיטפל בשאר האוכלוסיות, כמו הפנסיונרים, יצטרך לתת את הדעת גם לצרכיהם של בעצ"מ. יכול הרשם, לאחר חקירה, לאשר לקיבוץ – אפילו ע"י תקנה מיוחדת לעניינו של קיבוץ מסויים (וזה כבר קרה בקשר לדמי עזיבה למשל) לא לשלם את הנדרש ממנו עפ"י התקנות ה'כלליות', או לפרוס את התשלום לזמן ארוך מהקבוע כרגיל. לגבי חברים בגיל העבודה, המינימום שנקבע למחייתם הוא 'שכר המינימום' במשק. לגבי חברים בגיל הפרישה – הקיצבה המירבית שנקבעה במה שמכונה 'כללי העזיבה'. [לאחרונה פורסם שבקיבוצי התק"צ גם אלה עומדים להשתנות!] * לגבי בעצ"מ – בהתאם ליכולת הקיבוץ ובהתאם למה שיקבע הקיבוץ (בוועדה לצרכים מיוחדים). הערה מהקהל (הדובר לא זוהה בהקלטה): השימוש במונח 'בעלי צרכים מיוחדים' לא 'יתפוס' משפטית, משום שהוא הוחלף בחוקי המדינה במונח 'אנשים עם מוגבלויות'. ארגון 'אהדה' צריך לפעול לשינוי המונח, אפילו באמצעות בג"צ. גדעון: המונח 'בעלי צרכים מיוחדים' בא לייחד את אלה שצרכיהם עולים על צרכי אנשים ללא מוגבלות, אבל יותר מזה – הוא מתייחס לאלה שבגלל מוגבלויותיהם אינם יכולים לדאוג לעצמם ולעמוד בקשיי החיים בכוחות עצמם. להם אנחנו רוצים שהמדינה תיתן ושהקיבוצים יתנו. ישנם אנשים עם מוגבלויות, למשל רתוקים לכיסאות גלגלים, שמתפרנסים ומסוגלים לדאוג לעצמם. לא להם הכוונה. אבשלום דולב: 'תקנות הסיווג' שינו את כל התמונה בקיבוצים. כבר אין יותר ערפל. יש דברים ברורים לגבי אותם 180 קיבוצים מתוך 270, שהם 'מתחדשים' עפ"י הגדרתם-הם. הם לא יוכלו להמשיך בחייהם כקיבוצים מתחדשים אם לא יעמדו בתנאי המינימום שקבעו התקנות. ההשלכה מכך: כל מי שיש לו צרכים מיוחדים, (לא מוגבלות, כי ישנם בעלי מוגבלויות שאין להם בעיה. הם אפילו מנהיגים ומנהלים בקיבוציהם), צריך ב- 1/2 השנה הקרובה לדאוג לכך שיחתמו איתו על הסכמים מתאימים ויתוקנו התקנונים הקשורים, כדי שקיבוצו יוכל להציג ולהוכיח לרשם האגודות השיתופיות שהוא 'עומד בהגדרות', ולהראות איך הוא עושה זאת. לפי האומדן של אבשלום – 70% מהנוכחים בכנס 'אהדה' באים מקיבוצים מתחדשים. צריך להסביר את זה בכל הקיבוצים האלה ! מה שהיה, איננו עוד. המפה השתנתה. צריך להסדיר זאת ברגישות ובנחישות ! זהו, לדעת אבשלום דולב, המסר הגדול של הכנס ויום העיון הזה ! הערות מהקהל (המעירים לא מזוהים בהקלטה): 1. נמסר כאן היום מידע רב, מפורט, מורכב וחשוב. קשה לקלוט, לזכור ולהבין הכל תוך כדי האזנה. חיוני שאת כל זה ישלח ארגון 'אהדה' לכולם בכתב, ובכנס נוסף קרוב – לאפשר 'סגירת הפערים בהבנת החומר'! [גדעון בתגובה: כל אחד יכול למצוא את החומר באינטרנט.] 2. מילת המפתח החוזרת בתקנות לעניין הערבות ההדדית היא 'יכולת הקיבוץ'. אין לה הגדרות ברורות, אלא משאירים ההגדרה והקביעה למוסדות הקיבוץ ומנהליו, ולאחריה – קיימת אופציית הפנייה לרשם האגודות הקיבוציות, שפירושה תחילת 'מסע ארוך' רצוף מנגנוני 'ישוב סכסוכים'. אנחנו רוצים להבטיח את קיום ילדינו בעלי הצרכים המיוחדים ואת עתידם בלי התנייה ביכולת הקיבוץ ! [תגובת גדעון: הדרך הברורה לגרום שהקיבוץ ייתן לבעצ"מ את צרכיהם היא ע"י הסכמים משפטיים, פרי הבנות בין המשפחה לקיבוץ וללא תלות במי הוא בעל התפקיד המתחלף. אחרת תמיד 'נזדנב' בסוף. עכשיו –ב- 6 חודשי ה'ארכה' שניתנו לקיבוצים, שהתחילה בינואר – זאת התקופה הקריטית להשגת הדבר!] 3. נוסח התקנות משאיר להחלטת הקיבוץ הסכמה או אי-הסכמה למגורי בעל- צרכים מיוחדים מחוצה לו (למשל ב'הוסטל') גם אם קבע זאת 'בעל מקצוע'. 4. לגבי חברים בגיל העבודה הדברים נקבעו ו'נסגרו'. כך גם לגבי חברים- פנסיונרים. רק לגבי בעלי צרכים מיוחדים הדברים נשארו פתוחים – להחלטת כל קיבוץ ! ******************************************************************* בלהה ברג, היועצת המשפטית של נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות (במשרד המשפטים): פועלת מכוח 'חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות' בכל תחומי החיים, למתן שוויון הזדמנויות, ללא תלות בסוג המוגבלות, בגיל האדם, או במקום מגוריו ומסגרתו (כולל בקיבוצים). זה כולל במיוחד נושאי התעסוקה והעבודה, ונושאי הנגישות בכל מקום ציבורי. גם בקיבוצים (כל מוסד ציבורי בקיבוץ – חדר-אוכל, מועדון, ספרייה וכו' צריך להיות נגיש, גם אם יש שם רק נכה אחד!) הנציבות עוזרת גם לאנשים פרטיים, ומייצגת אותם, אם נפגעו בשל מוגבלותם. אבל בהיותה גורם ממשלתי, לא תוכל לפעול כנגד הממשלה. בתגובה לשאלה מהקהל: כל אפליה, גם בנושאי רכוש, שנוצרת בגלל המוגבלות תטופל ע"י הנציבות. אם האפליה של בעל המוגבלות סיבתה אחרת ולא המוגבלות, היא לא תטופל ע"י הנציבות. הכתובת לפניות הציבור לנציבות: טל. 02-6549555 (יש משיבון), פקס: 02-6549566, כתובת למשלוח דואר: רחוב בית הדפוס 12 בנין "בית השנהב", אגף B ירושלים 95483 כתובת דואר אלקטרוני: lmugbaluyot@justice.gov.i . אתר האינטנטרנט: http://www.mugbaluyot.justice.gov.il בתשובה לשאלת מאיר יפה מצרעה בעניין עבודה ותעסוקה של בעלי מוגבלויות במפעלים מוגנים ושכרם הזעום: בימים אלה מכינים בנציבות הצעת חוק חדשה בשם 'חוק רצף התעסוקה' שתעסוק בשכרם ובתנאי עבודתם הסוציאליים של עובדים בתעסוקה המוגנת והנתמכת. בעלי מוגבלות העובדים ב 'שוק החופשי' זכאים בהתאם ל 'חוק השוויון' לכל התנאים שמקבל כל עובד אחר. הצעת 'חוק רצף התעסוקה' מתייחסת לכל השלבים שבין תעסוקה למטרה שיקומית בלבד, לבין תעסוקה למטרת התפרנסות רגילה בלבד, ולהתקדמות בעל המוגבלות בהם, וזאת בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה השונים הקשורים לעניין. ******************************************************************* ח"כ אורית נוקד: סקרה את ההיסטוריה בת 20 השנים של העלאת הרעיונות להקמת קרנות כספיות בקיבוצים למימון צרכי בעלי הצרכים המיוחדים, וליצירת ההסכמים המשפטיים להבטחת צרכיהם, בהם היא מצדדת. גם הקיבוצים השיתופיים ולא רק ה'מתחדשים' מספקים את צרכי הבעצ"מ רק בהתאם ליכולתם הכלכלית. כיועצת המשפטית של התק"מ בעבר דאגה אורית להמליץ לקיבוצים להוסיף לתקנוניהם בהגדרת 'סיפוק צרכי החבר' גם את סיפוק צרכי בניהם הבגירים, אם הם בעלי צרכים מיוחדים. זאת היתה המלצה בלבד, כי לא ניתן לחייב קיבוץ איך לנסח את תקנונו. נכון שקיבוצים רבים לא הכניסו זאת לתקנוניהם, אבל במקביל "דאגנו לכך" (כך אורית) "שכתנאי למתן האפשרות לפירוק קיבוץ, והעברת הזכויות בו מ'ניר שיתופי' לחברים – יובטחו זכויותיהן של 'האוכלוסיות החלשות' בעדיפות ראשונה". אורית שומרת על קשר עם 'אהדה' באמצעות גדעון, ומשמשת מעין כתובת אישית לחברים רבים, גם בנושאי סיוע של משרד השיכון לבני קיבוץ בעלי נכויות. הצעת חוק חשובה שהציעה אורית ושקיבלה את אישור הכנסת בכל ה'קריאות', תמנע פינוי חברי קיבוץ ובני משפחותיהם מדירותיהם אם יפורק הקיבוץ או אם יוטל עליו 'כינוס נכסים'. אבל הסתבר שלמרות שלא העלתה זאת על דעתה – החוק הזה לא ימנע פינוי ממגוריהם של בני קיבוץ בעצ"מ שאינם 'חברים' והמתגוררים ביחידות דיור נפרדות מהוריהם. אורית תצטרך לטפל בתיקון הדרוש בכנסת הבאה [אם תיבחר להיות חברה בה]. אורית סוברת שנכון היה לנסח את האפשרות לשייך דירות גם לבעצ"מ שאינם חברים כמותנית בהחלטת אסיפת-הקיבוץ, משום שזה ימנע מצב בו הורי-הבעצ"מ יעזבו את הקיבוץ ויצפו שהקיבוץ ימשיך לשאת באחריות לבנם או בתם, כולל הבטחת זכויותיו במגורים. ולסיכום: אורית נוקד מסכימה עם ההערה שיש לרכז את המידע בניסוח המובן לכל אדם, לא רק למשפטנים, בחוברת שתופץ לכולם, ובה כל מה שעליו צריך להתעקש. ******************************************************************* יואב קריים, דובר מטה המאבק של הנכים בישראל: אין נכה בארץ שאינו חייב חוב ענק לחבר הכנסת שאול יהלום מן המפד"ל, שלמרות שיואב אינו ממפלגתו, חשב לנכון לאמר זאת. [אורית נוקד הסכימה עם דבריו אלה של יואב !] הגיע הזמן שנשתמש בהגדרת החוק: "אנשים עם מוגבלות" שהיא בעלת משמעויות והשלכות לא רק סמנטיות. מדובר ב-3 קבוצות בקיבוצים שיש לכל אחת מאפיינים משלה וזקוקה לפתרונות משלה: 1. אלה ה'תלויים בחבר' וזקוקים לאפוטרופוס. 2. בעצ"מ 'תלויים בחבר', שאינם זקוקים לאפוטרופוס, ומנהלים חייהם עצמם. 3. חברי קיבוץ נכים (בגלל מחלות, תאונות עבודה או דרכים ועוד) – שבגלל ההסדרים בקיימים בין התנועה הקיבוצית למוסד לביטוח לאומי, הם מקבלים מעט מאד סיוע, (כולל פיצויים) שחלקו בכלל 'נבלע' בקופת-קיבוצם. לדעת יואב, תוספת המונח 'שיקום' ע"י 'ועדת דולב',למונחים המוזכרים בתקנות סווג הקיבוץ – סיעוד, חינוך, בריאות – תשלים את 'כיסוי' כל הדרוש לבעצ"מ. נקודת המחלוקת העיקרית עם 'אהדה' לפי יואב, היא לגבי סכנתם (לדבריו) של ההסכמים הפרטניים דוגמת 'הסכמי אהדה', בייחוד למוגדרים 'תלויים בחבר'! משום שבעתיד, כאשר ההורים כבר לא יוכלו לעשות זאת, לא יהיה מי שילך למשל לבתי המשפט אם וכאשר הקיבוץ לא ימלא אחר הכתוב בהסכם, בייחוד במקרים בהם לא ימונה לבעצ"מ אפוטרופוס ראוי. כך הוא יישאר נתון לחסדי הקיבוץ במה שקשור לעצם קיומו. לכן, לדעת יואב, צריך לחייב את המדינה בחוק ולא את הקיבוצים בהסכם בכל מקרה לחוד. "אל 'תבנו' על ההליכה לבתי המשפט. זה מסובך ויקר" הוא מזהיר. "בבתי המשפט ובהליכי בוררות – הנכה תמיד יותר חלש מהקיבוץ! חוק צריך לקיים", הוא הדגיש [ואבשלום דולב הצטרף לקביעתו זאת]. ב'ועדת דולב' (בה הוא חבר) יתעקש יואב שיחוקקו מקסימום דברים ברורים בחוקים שיחייבו גם את הקיבוצים, למרות הקושי להחיל חוקים על אגודה שיתופית שהיא ארגון וולונטארי. למשל: בתחום הזכויות בשיכון. אפילו אם צריך לשם כך לשנות חוקי-מדינה בהקשר של בני קיבוצים בעצ"מ. בין הבעיות הלא-פתורות הזכיר יואב את בעיית הנכס (דירה) שאם גר בו 'תלוי בחבר', הוא עלול להיות משועבד לטובת מימון צרכיו ולהיות מוחזר לחזקת הקיבוץ לאחר 'אריכות ימיו', ואז – אם הנכה הוא בעל משפחה בעצמו (ומדובר בעיקר באותה קבוצה שאינה זקוקה לאפוטרופוס), ויש לו יורשים בפוטנציה – הוא לא יהיה זכאי להוריש להם את דירתו, כמו שזכאים חברים. בעיה מסוג אחר: נכי תאונות דרכים או עבודה שקיבלו פיצויים והעבירו אותם לקיבוץ, שלאחר זמן 'פשט את הרגל', וכל פיצוייהם אבדו והם נשארו חסרי-כל. צריך להבטיח את מלא צרכיהם בחוק, שהרי כספם שנועד לממן את מחייתם ניתן לקיבוץ והוא איבד אותו, בשונה מבעצ"מ להם הקיבוץ נדרש רק להשלים את מה שמעניקה המדינה. ועוד סוג של בעיה: של אלה מנכי תאונות בקיבוצים, שלמרות שעבודתם טרם הפגעם הייתה שווה הרבה כסף במונחים כלכליים אוניברסאליים, הקיבוץ דיווח עליה משיקולי מס ובגלל ההסדרים המיוחדים בין הקיבוצים לרשויות המדינה, הרבה מתחת לשווייה, ומשום כך מינימאלי הסיוע הניתן להם, המבוסס על הכנסתם מעבודה לפני התאונה , והוא צמוד רק לשכר המינימום. לכל זה תצטרך ועדת דולב למצוא פתרונות ב-2 צוותיה: זה העוסק בקשר שבין המדינה לבעצ"מ שבקיבוץ, והשני - המתמקד בקשר שבין בעצ"מ לקיבוץ שלו. לא רק לבני קיבוץ 'תלויים בחבר', לאחר פטירתם של הוריהם החברים, אלא גם לכל שאר קבוצות הנכים בקיבוצים. גדעון סיפר על ניסיונו: בעת משבר כלכלי שהיה בקיבוץ, שבו לקבוצת משפחות של בעצ"מ היו הסכמים חתומים שכללו הפרשה לקרנות פנסיה עבור בניהן, משבר שעצר הקצאות כספים גם לחבריו – עלתה האפשרות שיפסיקו להפריש כסף לפנסיה של הבעצ"מ. אבל די היה באיום שהמשפחות יפנו לבית-המשפט בתביעה על הפרת ההסכם, כדי שהאפשרות תוסר וימנע הצורך בתביעה עצמה. יואב: כי היו עדיין ההורים שיכלו, ידעו ורצו לאיים בפנייה לבית-המשפט. גדעון: בכל מקרה, חלק מהכספים הרי כבר הופקדו בקרן, ומצב הבנים היה טוב מאשר אילולי נחתמו ההסכמים. [יואב: זה בודאי טוב מלא כלום]. העיקר הוא היכולת להסכים עם הקיבוץ שיקנה עדיפות גבוהה להקצאת מקורות כספיים לטובת בניו בעצ"מ. 'ועדת דולב' והמלצותיה לחקיקה, (ולא 'תקנות הערבות ההדדית'), צריכות להיות תוספת לכך. לא במקום זאת ! וסיכם גדעון את עמדתו: הקמת הועדה ע"י הכנסת, נתנה תוקף למשל גם לפניות למינהל מקרקעי ישראל שהניבה את התוספת עליה הוחלט אתמול (לגבי שיוך דירות ל'תלויים בחבר' שהם בעצ"מ) - פרי שיתוף הפעולה בין 'אהדה' ליו"ר הועדה אבשלום, והמחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית ומזכירי התנועה. זאת ההוכחה שכאשר ישנן הבנות והסכמות – קל יותר להגיע להישגים אמיתיים ! ****************************************************************** מן הדיון שהתקיים אחרי הפסקת הצהריים, לקראת ההצבעה בנושא – האם לכלול בין יעדי ארגון 'אהדה' להבטחת מחייתם ועתידם של בני-קיבוץ בעצ"מ, גם את קידומה בחקיקה של קבלת בנים לחברות בהליך מיוחד, או לא – נביא רק מקצת הדברים, ובעיקר מדבריה של - רות להב (קיבוץ 'ניר-עוז'), יו"ר עמותת 'חמ"ד' (חברי קיבוצים נכים): "אנחנו אמנם חברי קיבוץ לכל דבר, אבל כנכים - כתוצאה ממחלות, או תאונות למיניהן - הרגשנו שהקיבוץ אינו מספק את צרכינו. כיום המצב גרוע מבעבר, כי קיבוצים אינם חושבים שהם מחוייבים לספק את צרכינו המיוחדים, גם אם אלה נקבעו ע"י בעלי מקצוע רפואי, או גורמים ממלכתיים. עצם החברות בקיבוץ אינו מגן עלינו בעניין זה. לדעתנו חשוב ליצור ולהגדיר לבני-קיבוצים מעמד נוסף על השניים הקיימים (חברים ו'תלויים בחבר'): מעמד של 'בעלי זכויות כשל חברים'. עיקרו: קבלת זכויות ה'שיוכים' למיניהם, כולל זכות ההורשה". עוד דוגמה לבעיה שחברות בקיבוץ לכשעצמה אינה פותרת: רכישת דירה או התאמתה לצרכי נכה. סיוע כספי של המדינה אינו יכול להינתן בקיבוץ, שהוא בעליהן של דירות המגורים בו ולא הנכה. קיבוצים גם אינם רואים עצמם אחראים להקלת הניידות או התפקוד של חבריהם הנכים, ושולחים אותם להשיג את הקצבאות המתאימות בעצמם. כך גם לגבי מי שאינו יכול להתפרנס למחייתו בגלל הנכות. דוגמה אחרת: אם מחוץ לקיבוץ מוענקות הנחות על תשלומי הארנונה (המס לרשות המקומית) לנכים, בקיבוץ אין שום הנחות לחבר נכה על תשלום 'מיסי הקהילה' בהם מחוייבים החברים. תקנת 'הערבות ההדדית' במסגרת 'תקנות סיווג הקיבוץ' יצרה את המסגרת ומאפשרת את יצירת הכלים והתאמתם לצרכים המיוחדים של נכים. זהו תפקידה של 'ועדת דולב', שרבים מהנושאים שהועלו בה משותפים לכל עשרת האלפים או 12,000 הנכים שבתנועה הקיבוצית. זמן רב חשבו שצרכי חברים נכים באים על פתרונם בזכות עצם היותם חברים, ודאגו רק לבני-הקיבוצים שלא יכלו להיות חברים. זאת טעות שטוב שהכירו בה. חשוב: איך עונים על צרכיהם של הנכים ומי שיש לו מוגבלויות וצרכים מיוחדים. הוסיפו והעירו (בעיקר תובנות למשפחות בעצ"מ, מעבר לטיעונים שבדיון) גם- אלי סומר (כפר עציון') הדגיש: החוליה הקריטית בהבטחת הצרכים הם המשאבים. באחת הפסקאות בתקנות הסיווג החדשות כתוב: "...לצורך השלמת הסכומים כאמור (שהקיבוץ צריך להשלים לטובת הערבות ההדדית), רשאי הקיבוץ להביא בחשבון כל הכנסה או נכס של החבר או של בן-זוגו..." מה שמבטא את המציאות השונה מזו שבעבר, בה לא היה קיים בקיבוצים מושג הנכס או הכנסה הפרטיים. לגבי הסולידריות האנכית-הבין-דורית (בין הורים לבניהם), ממנה נגזרת לכאורה הדרישה לאחריות הקיבוץ (שחברים בו ההורים), אלי מבקש להוסיף את הסולידריות הרוחבית, כדבריו, המטילה שותפות באחריות לבעצ"מ גם על אחיהם, גם אם אינם חברי קיבוץ ! מייקה יפה (רמת-יוחנן): היעד הבסיסי והעיקרי למאמצים שלנו ושל 'אהדה' צריך להיות מקסימום סיוע מרשויות המדינה, מעוגן בחקיקה מחייבת. מעבר לזה – נמצאות הנורמות המוסריות שלנו כחברי קיבוץ והיכולות הכלכליות של כל אחד מהקיבוצים שלנו. חיים ('מענית'): יש לנו מאבק על אינטרסים, שבו קובע הכוח, ואין בו רחמים. בכל מקום שהושאר בו שיקול דעת לאסיפת-הקיבוץ – החלטתה ברורה מראש! הזכויות עליהם אנחנו מדברים משמעותם רכוש, שהוא טוב מכל הסכם. הסיוע העיקרי יכול וצריך לבוא מהמדינה. בקיבוצים - לגבי צרכי החברים לא מדברים על צריך/לא צריך" לגבי בעצ"מ תמיד שואלים: "באמת צריך?" לא כל חבר בקיבוצו יצליח 'להשיג' הסכם טוב לבנו או בתו. מי שמובילים את 'אהדה' הצליחו להשיג הסכמים טובים. אנחנו צריכים את עזרתם. נורית מלמד ('להב'): חשוב להגיע לשיתוף פעולה עם עמותת 'חמ"ד' ! אבשלום דולב: אנחנו בנקודת זמן קריטית ביצור ובעיצוב זכויות בעצ"מ בתנועה הקיבוצית המשתנה, שנעלמה בה הסולידריות הקודמת. צריך ליצור סולידריות חדשה! אנחנו צריכים להשיג תמיכתם של 90% מחברי הקיבוץ שיסכימו לתמוך בזכויותיהם 10% ויותר מאוכלוסיית קיבוצם, שהם חלשים ובעלי צרכים מיוחדים. כפיית הדבר באמצעות חוק לא תצליח ליצור סולידריות פנימית חדשה, מעבר לקושי המשפטי. ב 'ועדת דולב' מנסים 'לחבר' הסכמה חדשה בתוך הקיבוצים פנימה, ובינם לבין מוסדות המדינה. ויכוחים בתוכנו מפריעים לזה. דני (יטבתה): חשוב שישמרו חופש הביטוי, והיכולת להביא כל דעה בפני כל החברים. התקופה היא 'תקופה מכוננת' בתנועה הקיבוצית בכלל ולעניין בעלי הצרכים המיוחדים בתוך זה. אבל יש גם ה'מחר', ובו על ארגון 'אהדה' להמשיך ולעסוק בתחומים נוספים. דוגמאות: האחים והאחיות ושותפותם בלווי אחיהם בעצ"מ; עשרות המשפחות החדשות שבכל שנה ילדיהן מצטרפים לקבוצת בני-הקיבוץ בעצ"מ, אם בלידתם ואם ממחלה או מפגיעה אחרת; הקמת 'רשתות' אזוריות של משפחות בעצ"מ; חיזוק ופיתוח התקשורת הפנימית בין חברי 'אהדה' וביניהם לבין אנשים וגורמים מחוץ לארגון - כולל באמצעות אתר 'אהדה' באינטרנט, ו'דפי אהדה' התקופתיים. ******************************************************************* חשוב להדגיש, מבלי להיכנס לפרטי הדיון שהוכרע, ולעמדות השונות שהובעו בו: גדעון - שהתנגד להכללת ה'ייעד' של קבלת בנים לחברות באמצעות חקיקה בין יעדי הפעולה של 'אהדה' – אמר כי אין זה פוסל את האופציה לקבל בן נכה לחברות, בהליך הרגיל ובאותם מקרים בהם זה מתאים, ושלל את האפשרות שעצם היותו של בן קיבוץ עם מוגבלות וצרכים מיוחדים יהיה הסיבה לדחיית בקשתו להתקבל למועמדות ולחברות. לעומתו גם בעלי ההצעה לכלול את היעד הזה בין יעדיו של ארגון 'אהדה', שאת עמדתם הציגה בפתיחת הדיון עפרה ארנון מ'עין המפרץ', לא שללו את שאר כל יעדי 'אהדה' במאמץ להבטיח את צרכי בני-הקיבוץ בעצ"מ. עפרה גם לא תבעה קטגורית לקבל כל בעצ"מ לחברות, אלא ביקשה שהאופציה הזאת תיפתח בפני מי שמעוניין בה, ותאופשר באמצעות חקיקה מתאימה (כמו החלטת מועצת ממ"י שאפשרה שיוך דירות-מגורים גם לבני קיבוץ בעצ"מ, אבל לא חייבה את הקיבוצים להחליט כך). * * * כאמור: ברוב של יותר מ-70 מצביעים לעומת 8 מתנגדים ו-4 נמנעים מוצהרים, דחתה אסיפת חברי 'אהדה' את ההצעה לכלול את אופציית הקבלה לחברות בהליך חקיקה מיוחד בין יעדי הפעולה של הארגון, ואישרה את תכנית הפעולה כהצעת גדעון בבוקר.
|
