|
לחברי 'אהדה' שלום 12.12.2005
רבים מכם מכירים את מאבקי רב השנים על קבלה אוטומטית לחברות בקיבוציהם, של בנינו בעלי המוגבלויות הרוצים בכך ! ההליך האוטומאטי הזה בא לאפשר אפליה מתקנת במצב הנוכחי, בו בנינו אינם מתקבלים לחברות כמעט באופן גורף. לפני כ-8 שנים חתמו 1239 חברים בתנועה הקיבוצית על עצומה הדורשת קבלה לחברות גם של בני קיבוץ בעלי מוגבלות. (רשימת החותמים נמצאת אצלי). למרות זאת ולמרות מאמצים נוספים של חברים שחשבו כמוני, הדבר מעולם לא הובא להכרעת המליאה של ארגון 'אהדה'. אני מקווה שבכנס 'אהדה' הקרוב שיערך ביום ה' - 12.1.2006 מ-09:00 בבוקר ועד 14:30 בסמינר הקיבוצים בתל-אביב (אולם 70), במסגרת אישור יעדי 'אהדה' ותכנית העבודה השנתית שלנו, הנושא יובא להכרעה בהצבעה. אני מבקשת שכולנו נשאר עד סוף הכנס וההחלטות בגלל הנושא החשוב. חשיבות ההחלטה הזאת גדולה כיום במיוחד, בגלל דיוני 'ועדת אבשלום דולב', שמונתה על ידי ועדת הרווחה של הכנסת, כדי שתמליץ בפניה בנושא מעמדם וזכויותיהם של הבנים והבנות שלנו, בני הקיבוץ בעלי הצרכים המיוחדים. חברים מ'ועדת דולב' ישתתפו בכינוס כדי להשיב לשאלות חברי 'אהדה' ! זה נותן סיכוי שלא היה קיים עד עתה. עלינו להרים קול צלול וברור לגבי עמדתנו כהורים בנושא קבלת בנינו לחברות. זהו דבר שלדעתי יתן סיכוי לבנינו ובנותינו בעלי/בעלות הצרכים המיוחדים, לקבל את כל הזכויות של חבר קיבוץ, ובנוסף לכך – לקבל את מה שיוסכם בהסכם הפרטני לגבי סיפוק צרכיהם המיוחדים, שייחתם לגבי כל אחד ואחת לחוד, על-פי המצב, בינו/בינה לבין הקיבוץ שלו/שלה. חשוב מאוד שכל ההורים חברי 'אהדה' וחברים נוספים בקיבוצים יעשו את המאמץ להגיע ליום העיון ול'אסיפה השנתית' הקרובים של 'אהדה' (כאמור: ביום ה' 12 בינואר ב-09:00 ב'סמינר הקיבוצים' בת"א) כדי להיות שותפים להחלטה, שלדעתי יש בה חשיבות בהבאת בנינו בעלי הצרכים המיוחדים למעמד סביר יותר בקיבוציהם.
בברכה - נורית מלמד (טל' 0774005395, נייד 050-6430216)
חברות - בזכות המוסר בוויכוח האם לקבל את בעלי המוגבלויות או את בעלי הצרכים המיוחדים ('בעצ"מים) לחברות – כן או לא - אני בעד קבלתם לחברות. אנסה להביא את נימוקי בקיצור: הבעצמ"ים הינם בנינו ובנותינו כמו כל בן/בת אחרים שלנו, אולם לדעתי בשני הבדלים עיקריים - 1. רובם אינם מסוגלים לפרנס את עצמם, ועל-כן הם זקוקים להגנה מיוחדת. 2. רובם זקוקים לצרכים ולהגנות מיוחדות על-מנת לחיות בכבוד. כשם שכל בן/בת שלנו המסוגלים לעמוד בזכות עצמם, מסוגלים לעמוד אישית מול הפניה לקבלה לחברות – הבעצ"מים ברובם אינם יכולים ו/או מסוגלים לכך. כאן בא תפקידנו כהורים וכמשפחה: לא נזניח את ילדינו. האם כמשפחה נדחה את החריג והפגוע ? האם לא נעשה ככל יכולתנו לתת לו ככל שניתן על מנת להגן עליו? האם לא ניתן לו הגנת יתר ? האם נדחה אותו מעלינו ??? נהפוך הוא. כהורים וכמשפחה ננסה לתת לו את ההרגשה שהוא רצוי בתוכנו, שהוא אהוב, שהוא שווה בן שווים. זאת, ולא רק זאת. אם יש צורך, ניתן לו הגנות יתר ונמלא את צרכיו מעל ומעבר למילוי צרכי ילדנו "הנורמלים", כדי להקל עליו ככל הניתן את גזירת הטבע. כילד פגוע ניתן לו הגנה כפולה ומכופלת. כך אני - מקווה - פועלים הורים של בעל-צרכים-מיוחדים. קיבוץ לגבי דידי הוא עדיין קיבוץ ומשפחה גם אם שינה פניו. הערבות ההדדית עדיין לא פסה גם מקיבוצים משתנים (שלא לדבר על קיבוצים שיתופיים). ערבות הדדית הינה בראש וראשונה עניין מוסרי. לו בשם המוסר בלבד עלינו לקבל את בנינו הפגועים לחברות, בנוסף להסכם משפטי מיוחד עבור כל אחד ואחד, לפי צרכיו המיוחדים. אין ולא תהייה דחיית הבעצ"מ מתוכנו כחברים. בשם שיוויון ערך האדם ובשם המוסר נקבל אותם לחברות כשווים בן שווים. אינני רוצה ללכת רחוק מידי ולהביא הוכחות מתולדות המאה ה-20 בנסיון להראות אלו חברות ומשטרים דחו את בעלי המוגבלויות מתוכן…. אם לבעלת צרכים מיוחדים [השם שמור במערכת]
מכתב משרד השיכון לעניין תנאי השתתפותם בשכר דירה לנכים הגרים בקיבוץ אבל אינם חברי קיבוץ, מעודכן לחודש נובמבר 2005. באתר 'אהדה' באינטרנט < www.ahada.org.il< במדור "חוק ומשפט", פרסמנו בעבר טיוטות חוזים לעניין זה. 25.12.05
|