אוצרת: מרים ביטמן

" האם תנועת יד יכולה להפוך ליצירת אמנות?"

אצל שולה התשובה כן. נדמה שתנועת היד זורמת אופן ספונטני וללא חשיבה מתוכננת.

הישירות הזו יוצרת קווין וכתמים, כאילו אוטומטיים, אולם בהתבוננות מעמיקה וסבלנית מזהים את השונה והדומה. צבעי הציורים והצורות מונחים אחד ליד השני ומעליו אוטמים ומתערבבים לכדי דימוי חזותי לא מבוית ולא מושפע מזרם אמנותי זה או אחר. הפורמט הציורי בגודל בינוני נוח לטיפול אינטימי ומקבל טיפול ישיר.

הישירות פועלת סביב עצמה בלי ניסיון למצוא חן בעיני הצופה.

עבודותיה הינן הברות של מצב נפשי, בתוך מכלול משתנה, ואין התייחסות לעולם ולאסטטיקה צורנית מקובלת.

ציוריה של שולה שייכים לסגנון "ארט ברוט". ציורים בעלי הבעה ראשונית ומחוספסת, עצמאיים בביטויים ואינם שייכים למקום או זמן ספציפיים, הם שייכים ליוצר ולקשת האסוציאציות השונות שלו.

ציור אחר ציור, משפטים קצרים.

אין קשר בין הציורים למעט אותם קווים חוזרים, דמויי צורות אורגניות, ציפורים וכדומה.

בתחילה הייתה טכניקת הציור על משי. הטכניקה הביאה את היצירתיות הזורמת, הרכה לרוב, מעוגלת בלי קשר הדוק על רקע ואובייקט. ציור על משי הוא לעיתים סוג של מיומנות אמנותית, אולם אצל שולה הטכניקה מתאימה לפנטזיות הציוריות. ציורי האקריליק החלו לאחר מכן ולעיתים קשה להבחין בין שתי הטכניקות השונות.

הציורים ללא כוח כבידה, משוחררים ואווריריים. מסע אינטימי של ציור חד פעמי.